אין סיבה להסתכל על החלטות הריבית בחו"ל

None

מדדי המחירים בחודשיים האחרונים אימתו את תחזיות בנק ישראל לקצב אינפלציה נמוך. האינפלציה הבסיסית באוגוסט (השינוי במחיר סל צריכה ללא ירקות, פירות ודיור) עמדה על קצב שנתי של 0.3%, וביולי על 0%. מנקודת הראות של האזרח אין הבדל ביניהם. למשפחה המוציאה 5,000 שקל בחודש, התייקרות של שקל לא משפיעה על התנהגות. קל וחומר לא על התנהגות העסקים.

 

לפי מדדי הלמ"ס – ובניגוד לחששות של רבים, כולל אני – האינפלציה בארץ לא מתקרבת לקצב האירופי או האמריקאי. מדד המחירים השנתי במדינות בגוש היורו נושק ל־3%, ובארה"ב ל־2%. אצלנו האבטלה עוד קטנה (אם כי עלתה מעט בחודשים האחרונים), השכר הריאלי מטפס, השקל יציב והצמיחה נמשכת. לפחות עד כה, ישראל נהנית מכל העולמות. שערי המניות בתל־אביב אמנם עלו, אבל רחוקים מהשיאים של וול סטריט.

 

רק לפני כמה חודשים נראה היה, גם לי, כי האינפלציה, כמו בארה"ב, מרימה ראש ודורשת העלאה של ריבית בנק ישראל, ששיעורה 0.1% לשנה, כלומר אפס לכל צורך מעשי. מאז התמונה השתנתה, חגיגת הקניות דעכה ואין סימנים לחימום־יתר בגלגלי המשק והצטברות לחצים אינפלציוניים. וכאשר המשקיעים במט"ח ישתכנעו שפערי הריבית לטובת הדולר לא ייסגרו בקרוב, הם יתחילו לקנות דולרים והשקל יזכה סוף־סוף לפיחות שהיצואנים והיצרנים מחכים לו.

 

אבל גם אם המועצה המוניטרית של בנק ישראל תחליט מחר, בישיבתה האחרונה תחת קרנית פלוג, על מה שיוגדר מיד בתקשורת כ"זינוק" ו"העלאה דרמטית" בשער הריבית, משיעור שנתי (שנתי, לא חודשי!) של 0.1% ל־0.3% נניח, המהלך יישאר מוגבל בהשלכותיו המיידיות על משק בית טיפוסי. ריבית של עוד שקל בחודש על פיקדון של 5,000 שקל או הלוואה בסכום כזה. משכנתה של חצי מיליון שקל ל־15 שנה תתייקר ב־45 עד 50 שקל.

 

עניין אחר הוא איתות הצופה פני עתיד הטמון בהחלטה כזו. בנק ישראל, אם אכן יעלה ריבית ולו בשיעור זעום, יאותת על פרידה ממדיניות רב־שנתית של ריבית אפסית קבועה. השיעור 0.1% לא זז מאז מארס 2015. העלאה תתפרש אפוא כהרמת העוגן המוניטרי וכסימן להעלאות נוספות שבדרך. דברי ההסבר של הבנק ינוסחו ודאי בלשון מרגיעה, ובכל זאת הבריות יחשדו בכלכלניו שיש להם איזה מידע סודי על השתוללות אינפלציונית קרובה ויחפשו דרכים להתגונן בפניה. התגובות בשווקים יושפעו מהציפיות ומספקולציות לא מבוססות. והן עלולות להפתיע; לשווא מנסים הבנקים המרכזיים לחזות ולנווט את ציפיות הציבור. הוא מגיב כאוות נפשו.

 

בין אם נגידת בנק ישראל היוצאת אכן תעלה מחר את הריבית, או שתשאיר את ההחלטה למי שיבוא אחריה, טווח הטעות כאן מצומצם, בהינתן מצב המשק והאיתנות המוכחת של אג"ח ממשלתיות. מנגד, העלאת ריבית נוספת בארה"ב עלולה להתברר כטעות בוטה, ולא צריכה להשליך עלינו. הרכבות הכלכליות שם ובארץ נוסעות במהירות שונה, עם עומס שונה וקטרים שונים. רק חבל (וכה צפוי) שכאן עוד אין מושג מי יהיו הנהג/ת הבאים של הקטר המוניטרי.