מתבגרת

היא התפרסמה כבר בגיל שש בתור הבת של לילך ואיצקו ב'רמזור', אבל הילדים בבית הספר ממש לא אהבו את זה, וגם המורים, שהשפילו אותה מול כל הכיתה. עכשיו יובל וין כבר בת 18, רגע לפני הגיוס היא מעלה הצגה שמתארת משולש אהבה רומנטי, שבמציאות קרה לה עם אישה ששברה לה את הלב

בגיל שש יובל וין הגיעה לבית הספר והייתה סלב, אבל דווקא לא אצל הילדים, אלא אצל ההורים שלהם. "ילדים קטנים לא ראו 'רמזור'", היא מסבירה. וין שיחקה בסדרה הכי פופולרית בטלוויזיה את הבת הדי מעצבנת של איצקו ולילך. "היו המון בדיחות שלא הבנתי בטקסט אבל את רובן עשיתי כאילו אני מבינה. הדמות שלי הייתה כזו שמבינה באקטואליה ומדברת על אל־ג'זירה ודני קושמרו ולא היה לי מושג ירוק על מה אני מדברת".

 

 

 

אנחנו רגילים לדבר על התבגרות בצל הפרסום עם אנשים שמגיעים בתיכון ל'הכוכב הבא' או ל'דה וויס', אבל וין הייתה בלב הפריים־טיים מגיל שש ועד גיל 12. ולא תמיד עברה בירוק. "בחטיבה היה לי קשה. זה פתח לשנאה. זה התחיל באנטי. היו המון אנשים שלא אהבו אותי, ושלא היו בעדי. פשוט לא דיברו איתי. זו הייתה תקופה שהייתי בה הכי הרבה לבד. הם לא אהבו את הרעיון שאני מפורסמת. רוב החברים שלי היו בנים. אני פחות עם בנות, תמיד, והייתי משחקת כדורגל".

 

היו הצקות?

 

"כן. רבו איתי המון. גם הצוות החינוכי. המורים היו אומרים לי, 'את חושבת שבגלל 'רמזור' מגיע לך הכל'. הייתה מורה ללשון בחטיבה ולא אשכח בחיים. ישבתי בכיתה והיא אמרה משהו, ואני עניתי משהו מצחיק והיא העמידה אותי מול הכיתה וצעקה, 'זה ששיחקת ברמזור לא אומר שאת צריכה להתנהג ככה'. הייתי כולה ילדה בכיתה ז' שרצתה להיות משעשעת. יצאתי מהכיתה והלכתי החוצה, נכנסתי למשרד של היועצת והתחלתי לבכות. אמרתי לאמא, שהרגיעה והכניסה אותי לפרופורציות. אתה לא מצפה לזה ממורים, בעיניי זה חוסר רגישות".

 

איך בכלל הגעת לעולם הזה בגיל שש?

 

"הייתי ילדה קטנה חצופה עם פה ג'ורה שחושבת שהיא יודעת הרבה דברים וייאמר לזכותי שידעתי. אמרתי לאמא שלי, 'אני רוצה להיות שחקנית' והיא אמרה, 'מה את רוצה ממני?' אמרתי, 'תעשי טלפונים, אני רוצה עכשיו להיות שחקנית'. היא עשתה טלפונים, למרות שאין לה קשרים היא הכירה סוכן שחקנים, הלכתי לשני אודישנים לפרסומות ועשיתי אורז סוגת, פרסומת בלתי נשכחת (צוחקת) וגם לוטו. עשיתי שישה אודישנים ל'רמזור', הסופי מול אדיר ורני סער הבמאי. ובסוף נתקעו איתי. בעונה שלילך ואיצקו התגרשו גם ההורים שלי התגרשו בחיים האמיתיים ככה שלא הייתה הרבה עבודה על הדמות".

 

בת כמה היית?

 

"בגיל 12, גיל דרמטי מאוד, אבא עזב את הארץ ועבר לגור בהונג־קונג. היום הוא חי בסינגפור. זה היה הלם טוטאלי, לא צפוי. גירושים לילד זה אירוע. בדיעבד אני אומרת תודה לאל שהם התגרשו, כי כל אחד מהם מצא אהבה ואבא הקים משפחה. אבל אז בגיל 12, דרמות".

 

איך זה השפיע?

 

"בכיתי המון, הייתי נורא נגד כל מה שקשור להתקדם הלאה עבורם, אני ואבא לא דיברנו און־אנד־אוף, כעסתי שעזב".

 

עזרו לך על הסט?

 

"אני וליאור כלפון מנהלים קשר מאוד טוב, הוא כמו אבא בשבילי. איתו ועם יעל שרוני יש לי חיבור באמת משפחתי".

 

 

× × ×

 

ועכשיו, בגיל 18, אחרי לימודים בבית ספר לאמנויות תלמה ילין, היא כבר במאית. הצגת הבכורה שלה, 'ילדה', תעלה בצוותא בתל־אביב ב־24 באוקטובר. סיפור על גיבורה בשם ילדה, ללא גיל, שמנהלת שתי מערכות יחסים בו זמנית עם שני גברים. הסיפור מתכתב עם אהבה נכזבת שחוותה במציאות עם אישה. "זה היה משהו גדול בחיי והיה לי קשה שהצד השני לא רצה אותי".

 

למה היא לא רצתה?

 

"כי היא רצתה מישהי אחרת. זו הייתה הפעם הראשונה שבה התאהבתי, שהרגשתי משהו בעוצמה כזו. אני הרגשתי משהו אחד, הצד השני אחרת, וזה היה חוויה נורא גדולה. על זה מדברת ההצגה. איך כל אחד מאיתנו תופס התאהבות. זה ביעבע כל כך שהיה חומר גלם טוב להשתמש בו. בהצגה זה שני בנים ובת כי זה לא רלוונטי אם זה בן או בת. במציאות זה היה אני ועוד שתי בנות והיה נורא עצוב וקשה".

 

למה זה לא רלוונטי אם זה בן או בת?

 

"זה לא אישיו, כמו שבחיים שלי זה לא אישיו. העניין המגדרי הוא שולי, כי באותה מידה היו לי דברים עם בנים".

 

החברה עדיין מסתכלת על זה אחרת.

 

"חבל לחברה. אני מאמינה שאנשים מתאהבים באנשים ובמה שיש להם בלב ולא במה שיש להם בין הרגליים. ככה אותי לימדו, שאתה מתאהב בלב ולא במגדר. יש לתלמה ילין חלק גדול מזה כי זה בית ספר שמלמד שאני צריכה להתאהב בבנאדם שגורם ללב שלי להיות על 200, לא רלוונטי אם בן או בת או חיה. טוב, חיה לא, למרות ששלושת החתולים שלי עושים לי פרפרים", היא צוחקת. "איפה שאני גדלתי, כפר־סבא, ואיפה שלמדתי, וזה גם עניין של הדור שלי נראה לי - לא עושים יותר מדי עניין מזהות מינית".

 

איך הייתה השיחה על זה עם אמא?

 

"אמא היא החברה הכי טובה שלי. נתנה לי תמיכה גדולה".

 

הסוף אופטימי?

 

"בחיים כן. אבל בהצגה הסוף פתוח. עכשיו אני רווקה עסוקה. אני בזוגיות עם ההצגה".

 

מה דעתך על חוק הפונדקאות?

 

"חבל שזה ככה. אם היום אני רוצה להיות עם בנות ומחר עם בנים, מי יכול להגיד לי אחרת. אני אולי עוד לא בשלב שאני יודעת להגיד, וכרגע זה לא מעסיק אותי מה אני יותר ומה אני פחות ומה אני אולי. אני עושה מה שאני רוצה בכל דבר בחיים שלי והלוואי שהחיים שלי יישארו ככה. זו השאיפה".

 

 

× × ×

 

קמפיין MeToo מצא אותה בשנה האחרונה של לימודי התיכון בבית הספר תלמה ילין, שעלה לכותרות כמקום שהתקיימו בו יחסים רומנטיים אסורים בין מורים ובין תלמידים. אחד הסיפורים שהתפוצצו בתקשורת הובילו להתאבדותו של מורה לשעבר בבית ספר, האמן בועז ארד. "זה קרה המון זמן לפני שאני נכנסתי ולדור שלי כביכול לא היה קשר לזה", היא מספרת. "אני לא חוויתי משהו כזה בבית ספר. אבל הסיפור התפוצץ ב־י"ב והיה לזה השפעה. עשו לנו המון שיחות ונורא שיתפו אותנו. פתחו בפנינו את מה שקרה, שאלו אותנו אם עברנו דבר דומה".

 

ומישהו חווה?

 

"לא שאני יודעת".

 

דיברו שם על טשטוש גבולות בין התלמידים ובין המורים.

 

"בתלמה ילין יש קשר שבנוי על אמון בין המערכת לתלמיד. אין צלצולים, אם אתה לא מגיע לשיעור אף אחד לא יחפש אותך, בעיה שלך. מנסים לתת עצמאות. הם רוצים שננהל את עצמנו והקשר בין התלמידים למורים מבוסס על אמון והמורים הם אנשים שאני לא פגשתי בשום מקום בעולם. אנשים שנוצרו לשם. הרכב אנושי שרק המקום הזה יכול להכיל אותו. זה מרקם אינטימי ולפעמים הגבולות יכולים להיטשטש. בזמן שלי הם פחות היו מטושטשים כי זה זמנים אחרים, אנחנו שכבה נורא מודעת שיודעת גבולות. לפנינו אולי פחות. הדבר הכי מקסים בתלמה הם היחסים האישיים בין מורים ותלמידים. אני הזמנתי המון מורים להצגה שלי כי היה לי חשוב שיראו. כל הקסם של בית הספר בנוי על האינטימיות שיש בין כולנו".

 

לדעתך זה יכול לקרות היום?

 

"אני חושבת שהיום היה פחות סיכוי לקשר בין תלמיד למורה, אנחנו לא נפגשים עם מורים אחר הצהריים ולמורה אסור לתת שיעורים פרטיים אז אין לנו אינטראקציה איתם מחוץ לבית ספר".

 

ומה דעתך על קמפיין MeToo?

 

"זה מרגש לקחת חלק בעידן כזה. יש בזה משהו פורץ דרך כי הוא נותן במה וכוח ופה ואמצעים לבוא ולומר, 'לא היה לי נעים להגיד לא בא לי. ושמותר לומר לא על הכל'. להגיד לך שכל הערה שיזרקו לי ברחוב תהיה הטרדה מינית? לא. אבל זה אינדיבידואלי. יכול להיות שהערה אחת כלפיי לא תזיז לי כמו שתזיז לאחרת ולכן חשוב שהיא תגיד".

 

חווית משהו כזה?

 

"בניו־יורק, גיל 14. לא התלוננתי כי אני לא ידעתי על מי להתלונן. זה קרה ברחוב, מישהו נגע בי, ברחתי, הייתי מבוהלת וסיפרתי להורים. הייתי אצל פסיכולוגית שנורא עזרה לי. נתנו לי את העזרה שהייתי צריכה. בוא נגיד שזה לא בטופ־פייב שלי מבחינת חוויות".

 

את עוד רגע מתגייסת. מה תעשי בצבא?

 

"מראיינת פסיכוטכנית. לא התקבלתי ללהקה צבאית, לא רציתי לעשות תיאטרון צה"ל כי רציתי לצאת מהמתחם הזה, ולשיר היה מגניב בעיניי. שלב ראשון עברתי, בשני נפלתי. רציתי ללכת לדובר צה"ל וזה לא הסתדר. אבל זה תפקיד מגניב, התעסקות באנשים".

 

ניגשים אלייך ברחוב?

 

"בטח. אנשים צועקים לי, 'הבת של איצקו'. אף אחד לא קורא לי יובל, רק הבת של איצקו. קרו מקרים גם שניגשו אליי ואמרו לי, 'את יובל וין? יש לך את המספר של עדי ביטי?' הם רואים באינסטגרם שאנחנו חברות ילדות. עשינו ביחד קלטת ילדים בשנות ה־2000, לפני שהיא הייתה העדי ביטי ואני הייתי בעונה הראשונה של רמזור. האמהות שלנו חברות ואני מאוד אוהבת אותה".

 

razs@yedioth.co.il