“למרות בדיקות מעבדה נרחבות, לא קבענו איזו תגובה פתוגנית או חיסונית גרמה לחולשת הזרוע או הרגל והשיתוק אצל מרבית החולים", הוסיפה ד"ר מסונייר. "אנחנו לא יודעים מי יכול להיות בסיכון גבוה יותר לפתח AFM או הסיבות בגללן הם עלולים להיות בקבוצת הסיכון הזו”.
הגל הראשון של מקרי AFM זוהה ב־2014. מאז אישר המרכז לבקרת מחלות קרוב ל־400 מקרים. “זו לא קבוצה מספיק גדולה למחקר”, אמרה מסונייר, “סך כל שיעור מקרי ה־AFM מאז 2014 הוא פחות מאחד למיליון. לכן אנו אומרים כי זו מחלה נדירה מאוד”. ד"ר בנג'מין גרינברג, מומחה להפרעות אוטואימוניות נוירולוגיות נדירות, אמר כי “בימי השיא של הפוליו, על כל 100 עד 1,000 ילדים שנדבקו בחיידק הפוליו מישהו היה נשאר משותק לכל החיים. אנחנו לא רואים את היחס הזה בווירוס הנוכחי”.
למרות שמדובר במספרים נמוכים מאוד, העובדה כי הם נמצאים במגמת עלייה מבלי שהרופאים יצליחו לזהות את הסיבה גורמת בארה"ב לדאגה גדולה — ומובן שאי אפשר לפתח חיסון. המסתורין כה גדול, שקיימת אפשרות שהבעיה היא לא וירוס אלא סיבה אחרת לגמרי שאיש לא מצליח לעלות עליה.
“גילינו כל מיני וירוסים בבדיקות של ילדים נפגעים, אבל כיוון שמספר המקרים עולה באופן קבוע בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, אפשר היה לשער שנוכל למצוא סיבה אחת ברורה, ואנחנו פשוט לא מצליחים למצוא אותה”, סיכמה ד"ר מסונייר.
הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"