ליקויי בנייה בדירה חדשה הם עניין צפוי ולכן חוק המכר (דירות) מתיר לרוכשים לדרוש מהקבלן לתקנם. הוא מחויב לבצע את התיקונים תוך זמן סביר, ואילו הרוכשים מחויבים לתת לו "הזדמנות נאותה לתקן". במקרה הנוכחי, עוד לפני שחלפה שנת הבדק, שלחו בני הזוג מכתב התראה ליזמית בדרישה לביצוע תיקונים בעלות של יותר מ-90 אלף שקל.
משלב זה החלה התכתבות ארוכה בין הצדדים. היזמית הודיעה שהיא מוכנה לתקן, בני הזוג טענו שזה לא מספיק ושעליה לפרט מה בדיוק היא מסכימה לתקן, היזמית הודיעה שהיא לא מצליחה לתאם ביקור, בני הזוג איימו בתביעה – ובמאי 2015 הם אכן הגישו אותה.
עם הגשת התביעה התקיימה פגישה בין נציגי היזמית לבין הזוג שבסופה התחייבה החברה לתקן את הליקויים ולהחזיר להם כספים עבור תיקונים שביצעו בינתיים בעצמם. אלא שלמחרת הודיעו הרוכשים כי אינם מקבלים את הצעת הפשרה, והתביעה המשיכה להתנהל.
טענת ההגנה המרכזית של היזמית הייתה שהרוכשים לא עמדו בחובתם לתת לה הזדמנות נאותה לתיקון, והשופטת צור קיבלה אותה. היא ציינה שכבר בתגובתה הראשונה הביעה היזמית נכונות לתקן את הליקויים, אלא שהתובעים התנו זאת בהתחייבות לאישור מראש של כל הליקויים שטענו להם, למימון דיור חלופי ולפיצוי על עוגמת נפש. כל זאת, עוד לפני שאפשרו ליזמית לבקר בדירה ולפני שחלפה שנת הבדק.
"התניית מתן האפשרות לתקן בתנאים בלתי סבירים כגון אלה, אינה עומדת בדרישת חוק המכר דירות למתן הזדמנות נאותה לתיקון", נכתב בפסק הדין, לנוכח העובדה שבסופו של דבר מומחה בית המשפט שלל חלק מהליקויים שלהם טענו בני הזוג, והעמיד את עלות התיקון על 36,100 שקל בלבד (לא כולל מע"מ ופיקוח).
השופטת אמנם לא שללה מהרוכשים פיצוי על הליקויים שאושרו, אבל קבעה שהם לא זכאים לתוספות עבור פיקוח ומע"מ, וגם לא לכיסוי התיקונים שביצעו על דעת עצמם. היא גם דחתה את הדרישה לפיצוי על דיור חלופי, שכן העבודות הדרושות לא מצריכות פינוי.
לבסוף נפסק לזכות לתובעים פיצוי של 4,000 שקל בלבד על עוגמת נפש, ושאר הסכום עקב ליקויי רטיבות שגרמו לטחבו סיכונים בריאותיים שעלולים להקשות על מכירת הדירה.
מלבד הפיצויים נפסקו לתובעים הוצאות חלקיות ללא שכר טרחת עו"ד. זאת, משום שההליך יכול היה להיחסך לו היו פועלים כחוק.