לפני שנתיים נקלע בעלי כלי הרכב לתאונה יחד עם בנו. לפי גרסתו, בעת שנסעו בכביש בן שמן התפוצץ אחד הצמיגים והוא התהפך. לפי חוות דעת שמאית עמד הנזק על 61,651 שקל בנוסף לירידת ערך של 11% משווי השוק של כלי הרכב (כ-119 אלף שקל). "הפניקס", שהייתה אמורה לשלם לבעלים את התגמולים, הפעילה חוקרת פרטית שדרשה מהתובע ובנו למסור לה פלט שיחות שהתבצעו מהניידים שלהם עקב חשד כי הבן הוא זה נהג ברכב. לאחר שהשניים סירבו היא המליצה שלא לשלם למבוטח תגמולים משום שהפוליסה לא מכסה את הבן. האכ לא ויתר והגיש נגדה תביעה שבה עמד על גרסתו כי הוא זה שנהג. לדבריו הוא סירב למסור לחוקרת את פלט השיחות מטעמי צנעת הפרט.
חברת הביטוח טענה מנגד כי התובע לא ידע לתאר את התרחשות התאונה בצורה עקבית, גרסתו הייתה מלאת סתירות והוא לא טרח להעיד את הבן שלו במשפט.
השופט זכריה ימיני כתב בהקשר זה כי הוא לא מצפה שנפגע תאונת דרכים, שמצוי בבלבול ובטראומה, יזכור בדיוק באיזו תנוחה היה בזמן שרכבו התהפך.
הוא גם דחה את ניסיונות הפניקס לקעקע את עדותו האב והבהיר שהיא עצמה לא הביאה לעדות את החוקרת הפרטית, "דבר המלמד שלא היה לחוקרת, ובעקבות כך לנתבעת, כל בסיס לטענה שלא התובע הוא זה שנהג בטנדר. מחדל זה של הנתבעת עולה עשרות מונים על המחדל הנטען של התובע".
לפיכך התקבלה גרסת התובע ולכן התאונה מכוסה בביטוח. באשר לנזק, השופט קיבל את חוות הדעת מטעם התובע וקבע שהפניקס תשלם לו פיצויים של 74,758 שקל בנוסף ל-500 שקל על הוצאות חוות הדעת והפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (דצמבר 2016).
בהמשך קיבל השופט ימיני את דרישת התובע לחייב את הפניקס גם בריבית מיוחדת עקב דרישתה החודרנית לחשיפת פרטי שיחותיו האישיות. הוא קבע שהיא לא התנהלה בתום לב וחייב אותה בהתאם לסמכות המוקנית לו בחוק חוזה ביטוח בריבית עונשית של פי חמישה מהריבית החוקית.
לסכומי הפיצויים והריבית יצטרפו גם שכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל והחזר הוצאות משפט.