זרוק איזו עצם לשדכן

הם היו רווקים והחלו להתעייף מעולם הדייטים, אבל אז החברים הכי טובים שלהם החליטו לקחת אחריות ולהפגיש ביניהם, כי מכיר כלב את נפש בעליו. שלושה זוגות מאושרים מספרים איך מה שמתחיל בכשכושי זנב וריחרוח הדדי מגיע בשעה טובה לאהבה גדולה. האו־האו דו יו דו

לירון בנימיני ויוסי רוטשילד מתכננים להינשא בשנה הבאה, וכששואלים אותם מי אחראי לשידוך המוצלח הם מעניקים את כל הקרדיט לטנשי, חבר משותף ההולך על ארבע. הכל התחיל כשלירון (28), אשת ביטוח, החליטה שמה שחסר לה בחיים הוא כלב מגזע אקיטה ופנתה אל יוסי רוטשילד (47), מומחה לרכב דו־גלגלי וגם לגזע היפני. "זה היה לפני שלוש וחצי שנים", היא מספרת. "יוסי הוא אחד המומחים הגדולים בעולם בנוגע לגזע הכלבים הנדיר. הוא שופט בתחרויות בינלאומיות והוא אחד הראשונים שהצליח להוציא גורים של הגזע מיפן. עשיתי חיפוש מעמיק בגוגל ואיפה שלא חיפשתי שמו עלה, אז הבנתי שהוא הכתובת".

 

לירון פנתה אל ההתאחדות הישראלית לכלבנות, שיוסי הוא אחד מפעיליה, והוא הפנה אותה אל בעלת כלבה מהגזע המבוקש, שהייתה מיד אחרי המלטה. "כך אימצתי את טנשי, שזה 'מלאך' ביפנית. בהדרכות וההנחיות שלו, יוסי הכניס אותי לעולם הכלבנות. זה היה הכלב הראשון שלי כעצמאית שלא גרה אצל ההורים והרשיתי לעצמי לשגע אותו עם שאלות, כי הוא באמת נתן הרגשה שהוא זמין ושהוא כאן בשבילי. כשטנשי היה בן 4 וחצי יוסי המליץ לי להציג אותו בתערוכה בינלאומית והדריך אותי, כמובן שהכל בהתנדבות. בינתיים החבר שלי דאז ואני נפרדנו וטנשי נשאר אצלי".

 

הליווי רק הפך לצמוד יותר. "כל הזמן אמרתי לו שאני מתנהלת עם טנשי ממש כמו עם בן אדם", ממשיכה לירון. "יוסי ואני היינו בקשר חברי ולא היה שום דבר רומנטי. היינו נטו בקטע של הכלבנות. הוא דירבן אותי לעשות את המדרשה לכלבנות דרך ההתאחדות. קיבלתי את המלצתו וסיימתי את המדרשה בהצטיינות יתרה. גם בכך היה לו חלק, כי הוא ישב ולמד איתי לפני המבחן ודאג שאצליח, וגם עזרתי לו להקים תערוכות".

 

אבל למרות העניין המשותף, זה עדיין לא קרה ביניהם. "הייתה לנו תקופה של נתק", מספר יוסי. "לירון הייתה עסוקה בלבנות את עצמה ולימים הוסיפה כלב בשם אריק מסוג רועה שווייצרי. לפני חצי שנה אבא שלי נפטר ולירון הגיעה ללוויה כדי לכבד. היא הגיעה גם לשבעה וכך חודש הקשר. מאז, דיברנו בהודעות ופתאום קרה משהו וצף רגש אחר. תמיד ניסיתי לא לערבב את החיים הפרטיים עם תחום העניין הזה, אבל כנראה שיש משהו שיותר חזק מאיתנו וכשזה מתאים ‑ זה מתאים".

 

לירון, מצידה, הגיבה מיד בשיחת יחסינו לאן. "המעניין הוא שאחרים חשבו כל השנים שזה מתאים, אבל אנחנו ממש לא הסתכלנו על זה מזווית כזו. זה אפילו לא עבר לנו בראש לרגע. כבר שנתיים וחצי קודם אמא שלי זרקה לי משפט בנוסח, 'יום אחד את תתחתני עם יוסי ויהיה לך בית מלא כלבים'. היום היא אומרת לי 'את רואה? אמא יודעת הכל'".

 

מטבע הדברים, הצעת הנישואים כללה את הכלבים המשותפים. "הגעתי באוטובוס מביתי, שהיה בזמנו באריאל, אל יוסי, שגר בראשון־לציון, וקבענו בתחנה. כשהגעתי, יוסי התקשר וסיפר לי שדאיישו, הכלב הקשיש, מסרב לזוז ושאתחיל לבוא לכיוון שלהם. הוא כיוון אותי לפארק וראיתי מרחוק את חבורת האקיטות. ירדתי במדרגות והם קפצו עליי והפילו אותי על הדשא. יוסי מצידו כיחכח בגרונו ואמר: 'ואליי לא תתייחסי?' ואז כרע ברך. האמת היא שהשמחה הייתה גדולה והחברים היו בהלם, כי יוסי היה נחשב לרווק מיתולוגי".

 

בחתונה שתתקיים באביב הקרוב, השושבינים יהיו הכלבים: אריק יענוב עניבה ואילו הכלבה טאיישי תלבש חצאית טוטו לבנה.

 

וילדים?

 

"יהיו. הם יחיו לצד שבעת הכלבים שיש לנו, שבטח יעזרו לנו לגדל אותם".

 

מסביב לגינה

 

גם הלית מוקמל (29) מגבעתיים, בעלת חברת Bua box למתנות מותאמות אישית, מצאה אהבה בעזרת ליצ'י, כלבת היורקשייר שאימצה לפני שלוש שנים. "הכרתי לראשונה את הגינה שמול תיאטרון גבעתיים לפני שנה וחצי. יש שם מדשאה ענקית וחבר'ה קבועים, מבוגרים וצעירים, שמכירים אחד את השני ותמיד נפגשים באותן שעות".

 

אחד מהחבר'ה היה עידן סייג (31), מהנדס חשמל, שאימץ את פונץ', כלב הפקינז שלו, חודש בלבד לפני המפגש עם הלית. "זה היה לפני חצי שנה", היא מספרת. "הגעתי בערב ולמזלי נראיתי טוב. ישבתי בצד בכיף שלי, עברתי על ההודעות באייפון ברגוע, ואז עידן ניגש והתחיל לדבר איתי. זה היה יום חמישי וכשקמתי ללכת, הוא אמר, 'אלווה אותך הביתה ונתראה בגינה בשבת בסביבות 12'. היה לי נחמד ומחמיא וכל הדרך הוא הצחיק אותי. התלהבתי מכך שרק הרגע הכרנו וכבר יש לנו נושאי שיחה".

 

השבת אמנם הגיעה, אבל עידן לא. "ברור שהתעצבנתי. התייפייפתי והשקעתי והוא, שיזם ואמר שניפגש, זילזל ולא בא. מאז ראיתי אותו כמה פעמים בגינה והוא אמר שכן הגיע (מה שלא באמת קרה והוא הודה באשמה רק לאחר כמה חודשים, כשכבר הפכנו לזוג)".

 

העניינים התפתחו בעצלתיים. "היו שם כל הזמן שיחות סרק והוא לא עשה כל צעד כדי לקדם את היחסים. סימנתי לעצמי מטרה להשיג את הטלפון שלו. כשאמר שייעזר בשכנה שלו כדי שתוריד את הכלב, אמרתי שלי אין בעיה לעשות את זה. הוא לקח את מספר הטלפון שלי ובכוונה לא הגעתי כמה ימים לגינה כדי שיתקשר ויהיה לי את המספר".

 

המזימה הוכתרה בהצלחה. "שלחתי לה הודעה: 'פונץ' מתגעגע'", עידן מחייך. "היה לי יותר נוח לשחק דרך הכלבים ודרך הרגשות שלהם. ככה התחלנו לדבר בטלפון, יותר בהודעות. היינו נפגשים 'במקרה' ברחוב ליד הגינה ולאט־לאט זה התפתח לשיחות מעבר לכלבים".

 

אבל הלית רצתה יותר. "לי היה בן זוג שבע שנים. לעידן לא הייתה בת זוג הרבה מאוד שנים והחברים שלו רווקים, כך שהוא לא באמת ידע איך מתנהלים עם בת זוג והייתי צריכה ממש ללמד אותו שאמורים להיפגש, לדבר. אחרי חודשיים היכרות הוא הכיר את המשפחה שלי והתחיל להשתמש בביטוי 'חברה שלי'. התחלנו גם לצאת בלי הכלבים ליציאות ממש - עם ובלי חברים ‑ וזה היה האות לכך שמדובר ביחסים של בני זוג. כמובן שעדיין יש הרבה סביב הכלבים, כל אחד מרגיש שהוא הבעלים גם של הכלב של השני. כשאנחנו מספרים לחברים איך הכרנו הם מאוד מתלהבים, כי בעידן של אתרי ההיכרויות והאפליקציות קורה פחות שמכירים באקראי".

 

ממליצה על שידוך באמצעות כלב?

 

"מאוד. זה מקרב. את רואה את החמלה של האדם. את יכולה לראות את האחריות שלו. אני לא חושבת שזה מעיד על איזה אבא הוא יהיה, אבל זה עדיין מלמד המון דברים. באופן אירוני, הכלבים שלנו, שהם שהכירו בינינו, הם גם הסכסכנים הכי טובים. כל המריבות שלנו הן סביב ענייני החינוך: אני פחות ההורה המחנך, מרשה לעלות על הספות וכדומה, ועידן סופר־קשוח איתם. מצד שני, הם גם מקרבים בינינו, אי־אפשר להיות ברוגז. את הולכת ברחוב והוא מגיע ממול והכלבים נפגשים וכל כך שמחים, ושוב נוצר שיח".

 

טוב לאמץ כלב כדי למצוא בת זוג?

 

עידן: "זו אחלה פלטפורמה. בגילי כבר אין לך כוח לצאת לדייטים. פעם אמרתי לחברים שלי, 'מה יש לנסוע לפאב בתל־אביב? אני יוצא לגינה, הסיכוי למצוא יותר גבוה'. והנה זה קרה. מאז שאנחנו חברים זו בדיחה אצלנו שבגינה יש יותר 'לידים', אפשר להשיג יותר מספרי טלפון של בחורות".

 

אז הכלבים יהיו השושבינים שלכם?

 

"אני לא כזה קיטשי. אבל יש להם מקום של כבוד בשידוך. לא ניקח מהם את זה".

 

אחרי בית הכנסת

 

חיה אינדיג־נוי (35), מנהלת דירות להשכרה לטווח קצר בירושלים, יצאה בערב יום כיפור לפני שש שנים לטייל בעיר עם אחותה ועם כלבתה שונה, קוקר־ספניאל מעורבת. בדרך פגשה את אבישי (41), מנהל פרויקטים בהסתדרות הציונית העולמית. "אבישי היה עם ליסה, כלבת הבוקסר המעורבת הרזה שלו, ועם ידידה", היא נזכרת. "זה היה טיול רגוע של אחרי בית הכנסת. אני דתייה והוא בלי כיפה. מבחינתי הם היו זוג ובכלל לא תהיתי לגביו אם הוא פנוי או לא. הכלבה שלי הייתה משוחררת, כי הכל היה ריק, בכל זאת יום כיפור. היא הלכה אליהם וריחרחה אותם. עשיתי היכרות, 'זאת שונה', והכלבים שיחקו להם באמצע הכביש. שאלתי את אבישי איך זה שליסה כזו רזה. נפרדנו והמשכנו לכיוון הבית, אבישי והידידה הלכו מאחורינו, כך שהיינו איתם אבל בלעדיהם. כשהגענו לפתח בית הוריי, אמרתי 'ואני חיה וזו אחותי'".

 

במוצאי יום כיפור היא קיבלה הודעה. "מסתבר שיש לנו חברה משותפת בפייסבוק ולכן היה לו קל לאתר אותי, מה גם שאני דומה במציאות לתמונת הפרופיל שלי. מההודעה שלו אי־אפשר היה להבין אם כוונותיו רומנטיות או שסתם פנה אליי בגלל שיש לנו כלבים. הוא כתב משהו כמו, 'נפגשנו בערב יום כיפור. נשמע כמו התחלה של סיפור. אולי את זוכרת את ליסה? היה לי כיף לדבר איתך לאורך רחוב הפלמ"ח. אשמח לשמוע ממך בקרוב'. עניתי וקבענו להיפגש אחרי יומיים בתל־אביב, שבה גרתי. יצאנו לקרלטון על הים והיה ערב מוצלח. זה היה בשיא השפל, בדיוק אחרי דייט גרוע, שבעקבותיו הצהרתי קבל עם ועדה שאני עכשיו לא רוצה לשמוע הרבה זמן על דייטים. מכיוון שלקראת המפגש הראשון לא היה ברור שזה יהיה רציני ‑ העובדה שאני דתייה והוא לא נראתה לי לא־רלוונטית. בכל אופן, מאז לא נפרדנו ואחרי שנה וחודשיים התחתנו".

 

בחתונה הם הקפידו להעניק את הקרדיט ההולם לחברות שהביאו לשידוך המוצלח. "רצינו שהכלבות יהיו איתנו, אבל זה לא התאים לאולם האינטימי שבו נישאנו", מספר אבישי. "חיה עשתה לי הפתעה והזמינה סרטון אנימציה שהוקרן על המסך הגדול, בו הכלבות נראות רוקמות מזימה להכיר ביני לבינה. אחרי החתונה נולד הבן הבכור והיה לנו חשוב שהכלבות יהיו חלק מחיינו. מהילד השני זה הפך להיות יותר תובעני וכבד, וההורים שלי היו לוקחים אותן ומחזירים. הם גרים קרוב אלינו ומאז הולדת הבן השלישי הכלבות גרות אצלם".

 

הייתם ממליצים לצעירים לאמץ כלב כדי למצוא זוגיות?

 

חיה: "אני לא בטוחה שזה פטנט למצוא בחור, אבל זה כיף בלי קשר וזה פותח את האפשרות לדבר ולהתחבר. כרווקה בתל־אביב הכלבה איפשרה לי לתקשר עם הסביבה, מי שמסתובב עם כלב הוא לגמרי פוטנציאל לשיחה. אז כלב הוא הזדמנות ליצירת קהילה - ואני גם הרווחתי בעל".

 

mirilivi@gmail.com