P2P: הדבר החם הבא?

למה הוא נפלא? ואם הוא טוב, למה הוא עלול להיות רע? ולמה התאגידים שונאים אותו?

peer to peer, מודל המיחשוב החביב על קארל מרקס, עשוי להיות הדבר החם הבא בעידן טכנולוגיית המידע. כמו כל מהפך שמתרגש, הטכנולוגיה מעוררת את דמיונם של גולשים ברחבי העולם, מטרידה תאגידים ומקוממת את אנשי הסדר הישן.

במלים פשוטות, peer to peer (ר"ת P2P) מתאר מודל מיחשוב שבו מחשבים "מדברים" ישירות זה עם זה, כדי לשתף מידע ומשאבי מחשב באמצעות האינטרנט. זאת כאשר המידע לא חולף דרך שרת ריכוזי, כמקובל במודל התקשורת המסורתי, של מחשב-שרת-מחשב-לקוח.

למעשה, תחום ה-P2P כולל מגוון רחב של יישומים ובהם תוכנות שיתוף קבצים (נאפסטר, נוטלה), מסרים מידיים (ICQ, אודיגו) או תוכנות לשיתוף משאבי מיחשוב (SETI).

מודל ה-P2P מטריד חברות מסחריות, בעיקר משום שלראשונה בעידן תקשורת ההמונים, תוכנות ה-P2P הפופולריות מביאות לשמיטת השליטה על הפצת המידע מידיהן. כל עוד השליטה על ערוצי ההפצה נותרה בפיקוח התאגידים, הם חיו בשלום עם האינטרנט. גם כאשר הופיעה ICQ, תוכנת ה-P2P הראשונה בעידן האינטרנט, נותרו החברות שלוות, מאחר שהתוכנה של מיראביליס הותירה את הפצת המידע ברשות הפרט, בין חברים.

 

רשת עוקפת אינטרנט

 

תוכנות ה-P2P יוצרות מרחב "שידור" חדש עבור הגולשים. בכך הן יוצרות רשת עוקפת אינטרנט. בתחום ה-P2P, אין צורך בדומיין כדי לשדר תכנים. אפשר להתחיל בשידור כשתי דקות לאחר תום ההורדה ורישום התוכנה. תוכנות אלה מספקות שירות מועיל לגולשים. לראייה, למרות פשטנותו של שירות נאפסטר, תוכנה קטנה זו הצליחה במקום שבו נכשלו מאות מיזמי ענק אחרים שהושקו על ידי תאגידים. נאפסטר הציעה ממשק שגם הסבתא שלכם יכולה להשתמש בו.

היתה זאת נאפסטר שייצאה את הפצת המידע והשיתוף בקבצים אל כיכר העיר המקוונת. המאבק בין נאפסטר לבין התאגידים עדיין לא הוכרע, אך ללא קשר לעתיד הייחודי של נאפסטר, יש הסבורים שהקרב על השליטה בערוצי המידע הוכרע עם המצאת ICQ והחיבוק החם לו זכתה מצד הגולשים.

 

רעידת אדמה

 

רעידת אדמה פוקדת בימים אלו את מרכז האינטרנט, שהוא כיום רשת של שרתים, פורטלים ודפדפנים. הבשורה הבוקעת מן האדמה: הרשת החדשה אינה רשת B2B (עסקים לעסקים) או B2C (עסקים לצרכנים) אלא רשת של P2P, רשת של אנשים עם אנשים.

בטכנולוגיית P2P השרת אינו עוד יעד לתקשורת. המידע נע ישירות ממחשב למחשב. המחשב האישי חדל להיות פסיבי והוא נוטל יותר ויותר תפקידים שהיו בעבר נחלתם הבלעדית של השרתים.

הגולשים הצביעו בעד תוכנות P2P במודמים: מאות מיליוני תוכנות כבר הורדו, עד כדי כך שלאחר ארבע שנים בלבד, רשת תוכנות ה-P2P משתווה בעוצמתה לרשת אתרי האינטרנט. תומכי ה-P2P אומרים כי הטכנולוגיה הזו נולדה לנצח, מאחר שהיא מבוזרת, והיא פועלת ברשת שטבעה הוא ביזורי גם כן, ולכן אין טבעית ממנה, לעומת הטכנולוגיות הזרות שהושתו על הרשת על ידי תאגידים, שמנסים לכפות עליה את עצמם.

אלה חדשות טובות לספקי אינטרנט מהיר ויצרני מחשבים אישיים. הראשונים יוכלו לספק למשתמשים רוחב פס עבור מחשביהם המוגבלים, והשניים יוכלו למכור לגולשים מחשבים עוצמתיים יותר.

P2P אינה תפישת מיחשוב חדשה. החידוש הוא בשילוב מודל זה ברשת האינטרנט. על הציר ההיסטורי, מיחשוב Peer to Peer מהווה המשך כמעט ישיר למיינפריים, אך במקום מחשב אחד גדול שמעבד בעיות מורכבות, כמו מיפוי הגנום האנושי או גילוי חיים תבוניים בכוכב אחר, פרויקט במודל P2P נחלק לאלפי משימות קטנות, שנשלחות לאלפי מחשבים אישיים, שתורמים ממשאביהם לביצוע משימת העל.

המחשבים האישיים שולחים את פתרון החישובים לאחר עיבודים ושולחים אותם לשרתים שמרכיבים את התשובות יחד. למשל, SETI+Home הוא פרויקט התנדבותי שבו משתמשי מחשב תורמים חלק מכוח המיחשוב שלהם למען חיפוש חיים בכוכבים אחרים.

 

התקוממות הגולשים והסכנה

 

תוכנות P2P הן תוכנות עממיות ומבטאות התקוממות נגד מנהלי הרשת, אנשי הסדר הישן. יש בכך כדי להזכיר את שנות ה-80, אז משתמשים בודדים החלו לתמרן את המיינפריים באמצעות המסופים שלהם, מתחת לאפם של מנהלי המיינפריים (שסברו כי רק לאנשים בעלי הכשרה מיוחדת והבקרה היכולת והסמכות לנהל רשת). ניתן לראות במאות מיליוני הורדות של תוכנות P2P כמו ICQ, נאפסטר, AIM ו-MSN Messenger הצבעת מחאה של הגולשים, שמבקשים רשת אחרת, נוחה יותר, שפועלת עבורם ולא עבור התאגידים.

כמו כל טכנולוגיה חדשה ועוצמתית, P2P עלולה להיות מסוכנת. טבעה הביזורי אינה מאפשר לאף גוף לשלוט בה באופן מוחלט, ויש לכך היבטים חיוביים ושליליים. התאגידים ישלמו מס במטבע של מיליוני דולרים, שכר טרחה לעורכי הדין, בטרם יבינו זאת.

אך גם לאחר מכן, טבען של תוכנות ה-P2P יוותר זהה. ייתכן שלבסוף תגרום הרשת שינוי מהותי בחוקי זכויות היוצרים, אך מה בדבר הפדופילים, טרוריסטים ומבצעי פשעים נגד האנושות, האם גם הם ייהנו מערי המקלט של תוכנות ה-P2P?

ניתן לרתום את כוח המיחשוב המבוזר רב העוצמה של תוכנות ה-P2P כדי לפצח הצפנות וקודי פרטיות. "אין דבר שימנע מגולשים לבנות רשתות מחשוב מחתרתיות ולהשתמש בהן למטרות הרסניות", אמר השבוע לסוכנות אי.פי רוברט בצ'לדר, אנליסט בקסוצת המחקר גרטנר.

"תוכנות P2P כמו נאפסטר אינן מחלישות את זכויות היוצרים ברשת. למעשה, הן הביאו להחמרה של החוקים הקיימים", אמר בשבוע שעבר לורנס לסיג, פרופ' למשפטים באוניברסיטת סטנפורד.

לסיג, שהופיע ביום שישי בכנס ה-P2P הראשון אמר: "בכך שעוררה על עצמה את חמת הוליווד וצבאות עורכי הדין שלה, חיזקה נאפסטר מגמה בת 100 שנים, להרחיב את גבולות הקניין הרוחני של תאגידים הרחק מעבר לגבולות שביקשה להגדיר להם החוקה. התוצאה היא דיכוי החופש ליזום, ואם לא ננקוט במהלכים פוליטיים, החופש הזה ייאסר כליל".

לסיג דיבר אל המשוכנעים. הוא אמר להם שגם הם אינם מחוסנים מפני הפסיקה של בית המשפט לערעורים בשבוע שעבר. "רבים מכם אומרים לעצמכם: הפסיקה היא בנושא נאפסטר. אנחנו עוסקים ב-P2P, אבל אם הם יסגרו את נאפסטר, הם עלולים לסגור גם אתכם".

לסיג הדגיש כי אינו מתנגד לחוקים, אך השאלה היא איך מחוקקים ואילו חוקים אוכפים בשלב רגיש זה בהתפתחות האינטרנט. "תאגידי הבידור הגדולים הבינו כי אם תופץ המוזיקה בערוצים חדשים באינטרנט, שאינם בשליטתם, תאבד שליטתם המוחלטת על ערוצי ההפצה", אמר.

הסימנים השליליים של הפסיקה בשבוע שעבר כבר ניכרו בדברי המשתתפים. ג'ון פרי בארלו, מייסד ה-EFF, ארגון פרטיות באינטרנט, אמר באותו כנס: "לאחר פסיקת בית המשפט אני חש שהדרך היחידה להתמודד עם החוק בסייברספייס היא להתעלם ממנו באופן גורף, "אני מבקש מכל מי שנמצא כאן לחשוב על עצמו כמהפכן ולהמשיך לפתח כל מה שיחפוץ".

בארלו רואה את האחיזה המתהדקת של חוקי קניין רוחני, כמו חוק הדיגיטל מילניום שנחקק ב-98' כתוצאה של שיתוף פעולה מושחת בין תאגידי בידור עשירים והממשל בארה"ב. לסיג סבור שמדובר בעניין עמוק יותר משחיתות. "צריך להבין שהציבור ברובו בצד של הוליווד. הציבור עדיין צריך ללמוד ולהבין כיצד עתיד חופש הביטוי תלוי בהחזרת רכוש הציבור לרשות הציבור".