"לא יכול כבר לראות את הילדה שלי צורחת. שימו לזה סוף"

עוד ערב של אזעקות, נפילות וחרדה. "הרבה חברים שלי נטשו את שדרות ואני מבין למה", סיפר ל-ynet אלרז עזרן, שרץ עם ילדיו הביתה בזמן שהחשמל נפל. עדינה וניסים עברו לנחל עוז אחרי "צוק איתן" - ומתרגלים לגור בממ"ד. כך נראים חייהם של מאות אלפים בדרום

מצב החירום שכבר מוכר לתושבי הדרום - חזר וטלטל שוב את חייהם של מאות אלפי ישראלים. בשדרות בחלק מהשכונות שררה הערב (יום ב') עלטה מוחלטת. תושב העיר אלרז עזרן סיפר ל-ynet: "נפל החשמל והייתי חייב לרוץ הביתה. הילדים פוחדים מאוד, יש לי ילדה קטנה בת שנתיים ועוד ילד בן 15 ובן 11. הילד בן 11 בחרדות קשות, הוא מקבל 'טיקים' כל פעם שהוא נכנס לחרדה".

 

העדכונים האחרונים על הירי והתקיפות

הרתעה לפני הסדרה / רון בן ישי

 

"פרסנו מזרונים בממד ואנחנו מחכים ללילה לבן. זה מאוד קשה, הילדים לא היו היום בבית ספר וגם מחר לא, וזה נורא קשה. המזל שיש לנו חדר ממוגן גדול ואנחנו ישנים שם כולנו".

 

עזרן הוסיף: "אי אפשר להסביר לילדים מה קורה. הממשלה צריכה לשים (לזה) סוף אחת ולתמיד. לא ייתכן שהמצב ימשיך ככה למעלה מ-15 שנה. אני נולדתי בשדרות. הרבה חברים שלי נטשו את העיר ואני מבין למה. זה מצב לא קל. לצערי מרכז החיים שלי נמצא כאן, העסק שלי, הבית שאני בונה נמצא כאן. אנחנו לא יכולים לעזוב הכל ולנסוע למרכז.

"הממשלה הפקירה אותנו", הוא האשים. "גם אם יש מגעים להפסקת אש - עוד שבועיים נחזור למנגינה הזו. או שיעשו לזה סוף אחת ולתמיד, ועד אז אנחנו נכיל, אבל זה מצב שלא יכול להמשך ככה. אני לא יכול לראות את הילדה שלי בת שנתיים צורחת ככה, אני לא יכול לראות את זה". 

 

 

לא מסתירים, לא מציפים

הילה גונן, מנהלת מרכז חוסן בשדרות המטפל כבר שנים בנפגעי החרדה, סיפרה במשדר המיוחד ב-ynet: "אנחנו 18 שנה בתוך המציאות הזו, והערב הקשה הזה הוא אולי נקודת שיא של חצי שנה מאוד לא פשוטה. צוות מרכזי החוסן נותן מענה גם בשטח, גם בבתים של אנשים, יש קו טלפוני 24-7 שנפתח כבר מאתמול ברגע שהחלו האזעקות (08-6611150/40).

 

"הצוותים שלנו קודם כל נותנים הרגעה ראשונית, נותנים הדרכה להורים מה להגיד לילדים, איך להרגיע אותם".

 

- מה אומרים להורה שמגיע?

"יש לנו כללים. האחד - אנחנו לא מסתירים מהילדים, לא אומרים להם שהרעש זה ברקים ורעמים, אומרים את האמת. יש כאן רקטות ולצד הדבר הזה יש כאן ממ"דים, אנחנו שומעים להנחיות, אנחנו יודעים מה לעשות, אתם לא לבד. מהצד השני אנחנו גם לא מציפים, מנסים למנוע מהילדים ככל האפשר להיות צמודים למהדורות החדשות ולהיות חשופים לדברים שהם לא אמורים להיות חשופים".

 

 

- איך ייראה היום שאחרי? תמיד הפניות מגיעות אחרי ההסלמה הביטחונית.

"אנחנו כבר ביום שאחרי, אנחנו עוד מטפלים בהרבה מאוד תושבים שפנו עוד מהלילה של ה-8.8 שבו נפלו 180 רקטות, ואנחנו עוד עוסקים בשיקום ובטיפול ובסיוע לאנשים. מה צפוי לנו מחר ומחרתיים? צפויה לנו הרבה מאוד עבודה, אבל הצד הטוב של הדבר הזה זה שהתושב לא מרגיש לבד, שהוא יודע שיש לו למי לפנות".

  

אין בית ספר כבר יומיים

עדינה וניסים גני מנחל עוז עברו עם שלושת ילדיהם הקטנים לקיבוץ אחרי מבצע "צוק איתן", ועבורם מדובר באירוע החמור ביותר שחוו. עדינה: "אנחנו נמצאים כבר כמה שעות בממ"ד, התארגנו עם אוכל ומשחקים ואנחנו מארגנים את הילדים לשינה בתוך הממ"ד. לא היינו בכזאת כמות של אזעקות ונפילות. הילדים לא הלכו היום לבית הספר וגם מחר לא. הילדים משחקים לקול הדי הפיצוצים".

 

לעומתם, יעל רז לחיאני כבר ותיקה יותר בנחל עוז. "יש חשש, לא ברור לאן זה הולך והמצב מורכב", אמרה. "הילדים מרגישים את המתח ומאוד ממושמעים להוראות. לצערי הם מתורגלים. אנחנו מתכוננים לשינה במרחב המוגן".

 

"אני נמצאת בממ"ד כבר יותר משעתיים", סיפרה ל-ynet רוני קיסין מכרם שלום. "בלילה האחרון ישנו בממ"ד וגם הלילה נישאר בממ"ד". ארבעת ילדה לא נמצאים בבית, "למזלי. אני עייפה מאוד. זה אחד האירועים החמורים שקרו בתקופה האחרונה, אנחנו חזקים ונשרוד את זה. יש רוח גבית לצה"ל כדי שיחזור השקט".