את המרק הזה הבאתי אתי לפני שנים רבות, מהביקור הראשון שלי בטוסקנה. למתכון אחראי מסימו, בעלי האגרוטוריזמו (המקבילה האיטלקית לצימר) שאצלו התגוררנו. הוא ובת זוגו פטריסיה - מילנזים גאים במוצאם, שעשו הסבה מקצועית ורכשו כמה חדרי אירוח צמודים לאחוזה כפרית מפוארת - פתחו לנו שולחן על טהרת האוכל המקומי בערב שבו הגענו.
עם רקע באדריכלות, כל מה שהזוג נגע בו - החל מהחדרים, דרך חללי האירוח ועד האוכל, הפך להצהרה אסתטית המשלבת מסורות עתיקות עם נוחות מודרנית. המרק הזה פתח את הארוחה.
בדומה למאכלים עממיים רבים, זוהי מנה פשוטה, המבוססת על מוצרי יסוד זולים, שמטרתה העיקרית היא להשביע. אבל השילוב הים-תיכוני המובהק של עגבניות טריות עם שמן זית, שום ולחם - מניב יצירה הרמונית שאין חך שלא יתחבר אליה.
וגם אם במקור אין ספק שהיתה זו ארוחת עניים שנועדה לנצל שאריות (עגבניות בשלות מידי להגשה בסלט טרי ולחם מאתמול), תחת ידיו של מסימו - ששידך למרכיבים הצנועים שמן זית מעולה ויין משובח מתוצרת בית הבד והיקב של האחוזה - היא הפכה לארוחת מלכים.
כמו מאכלים רבים מהמטבח האיטלקי, אין שום בעיה לשחזר את המרק הפשוט הזה במטבח הישראלי. לא צריך להתעקש על ג'בטה – כל שארית של לחם תעשה את העבודה, ותתרום מצידה טעמים מעניינים לתוצאה הסופית.
חובה להקפיד על שמן זית איכותי, רצוי בעל טעם מעודן (כמו שמני טוסקנה). מי שממהר, יכול להחליף את העגבניות הטריות בעגבניות קצוצות מקופסה (יש היום מוצרים טובים שמקורם בארץ המגף). ומי שרוצה, מוזמן להוסיף לצלחת גם חופן של גבינת פרמזן מגוררת, שמונחת על שולחן האוכל באיטליה לצד המלחייה והפלפלייה.
אפשר לקצר את הדרך ולהשתמש בעגבניות משומרות, אבל הטריות מעניקות למרק ארומה ומרקם שאין להם תחליף.
המצרכים (ל-4 מנות):
5-4 עגבניות גדולות ובשלות
1/2 כוס שמן זית
5 שיני שום גדולות כתושות
1/2 כוס יין לבן
1 לחם איטלקי (ג'בטה) או ½ לחם לבן, רצוי לא טרי
מלח, פלפל
1 כף בזיליקום טרי קצוץ
1/2 כוס מים
אופן ההכנה: