"גם אם מענים ערבי רק כדי להוציא ממנו הודאה, אני נגד"

עמירם בן–אוליאל מואשם באחד ממעשי הרצח המזעזעים ביותר המיוחסים לטרור יהודי: השלכת בקבוק התבערה לבית משפחת דוואבשה בכפר דומא | אבל אשתו אוריין מתעקשת שהוא חף מפשע | לקראת פתיחת שלב ההוכחות במשפטו היא טוענת שהיה בביתו בזמן האירוע וכי הודה במעשה רק בגלל הלחץ הפיזי שהופעל עליו | "עמירם אדם עדין. כשהייתי רואה ג'וק וצועקת 'תהרוג אותו', הוא היה תופס אותו ומשחרר אותו בחוץ" | השב"כ: "אנחנו עומדים מאחורי ממצאי החקירה"

בכל שבוע הן נוסעות יחד מירושלים לכלא השרון, אם ובת. אוריין, 25, ובתה מ' בת הארבע. מאחורי הסורגים הן פוגשות לחצי שעה את הבעל והאב - עמירם בן־אוליאל, הנאשם המרכזי בפרשת הרצח בדומא. ברוב הפגישות חלון זכוכית עבה מפריד ביניהם. בני המשפחה יכולים לדבר רק דרך טלפון המקשר בין שני צידי המחיצה. אחת לחודש הביקור מוגדר כפתוח, ועמירם יכול לחבק את בתו. מלבד חצי השעה השבועית, עמירם נמצא בבידוד מוחלט. 23 שעות ביממה הוא בתאו. שעה ביום הוא מוּצא לחצר, וגם זה רק בגפו. מאחר שהוא נאשם לא רק ברצח אלא גם בחברות בארגון טרור, נשללו ממנו גם הזכות לטלפונים והזכות למפגשי התייחדות עם רעייתו.

 

"הוא מקבל הכל באמונה", אומרת אוריין. "בהתחלה הוא היה מדבר הרבה על העינויים שעבר בחקירה. עכשיו הוא כבר לא רוצה לדבר על זה. הוא רוב הזמן משתדל ללמוד. בכל מפגש אני מעדכנת אותו בהתפתחויות. כשנותנים לו להחזיק את הילדה הוא רוקד איתה ושר שה' טוב תמיד. היא מספרת לו מה עבר עליה השבוע, מה היה בגן. אומרת לו שהיא מתפללת שיבוא הביתה. פעם, כשהיו רק ביקורים סגורים, היו נותנים לה לעבור לצד שלו בעשר הדקות האחרונות. עכשיו נותנים לו לחבק אותה רק פעם בחודש, בביקור הפתוח. מה אכפת להם שהיא תחבק את אבא שלה בחצי שעה היחידה בשבוע שהיא רואה אותו? הקטע עם הילדה הכי קשה".

 

בדרך אל המעיין

 

ב־31 ביולי 2015 רעשה הארץ. בארבע לפנות בוקר הושלכו בקבוקי תבערה לתוך שני בתי מגורים בכפר דומא. הבתים עלו בלהבות. אחד מהם היה ריק. בשני, אחזה האש בבני הבית. סעד וריהאם דוואבשה ובנם בן השנה וחצי עלי, נרצחו. בנם בן הארבע, אחמד, נפצע קשה. "נקמה", ו"יחי מלך המשיח", שתי כתובות גרפיטי שרוססו בסמוך, העלו חשש כבד שמדובר בטרור יהודי. עשרות נערי גבעות נעצרו, נחקרו והורחקו מיהודה ושומרון, אך לא נמצא קצה חוט לפענוח הרצח.

 

שלושה חודשים מאוחר יותר נעצרו שוב כמה צעירים, ובהם עמירם בן־אוליאל, אז בן 21, והקטין א'. כעבור כחודש של חקירה אינטנסיבית בשב"כ הוגש נגד השניים כתב אישום חמור. א' הואשם בפעולות תג מחיר שונות ובסיוע לתכנון הרצח בדומא. בן־אוליאל נאשם בביצוע הרצח עצמו. שניהם, יחד עם עוד שני צעירים אחרים, הואשמו בחברות בארגון טרור.

 

בעוד שבוע יחל שלב ההוכחות במשפטם המתנהל זה שלוש שנים. עכשיו מדברת אוריין לראשונה על הכל, טוענת לחפותו של בעלה ומציגה אליבי המוכיח לטענתה כי היה בביתו בזמן הפיגוע.

 

"אין מצב בעולם שהוא עשה את זה. באותו הלילה הלכנו לישון מאוחר, בסביבות חצות וחצי, ובסביבות ארבע בבוקר קמתי. הוא היה לצידי. דיברתי איתו", טוענת אוריין. על פניה חיוך תמידי נבוך. חזותה פשוטה. סגנון דיבורה נאיבי. משפטיה קצרים, דלי מילים. "באותו הבוקר יצאתי להקפיץ נערות שהיו בקייטנה במאחז גאולת ציון למעיין. חברה שלי ביקשה את זה ממני כמה ימים קודם. סיכמנו שאשאיר את התינוקת עם עמירם כדי שיהיה יותר מקום ברכב. פחדתי לעשות זאת, כי הילדה הייתה תמיד צמודה אליי. עוד הנקתי אותה. בחמש בבוקר כבר עשיתי נגלה ראשונה של הבנות למעיין. אחריה עשיתי עוד נגלה. יש הרבה עדוֹת שראו אותי בלי התינוקת. לא הייתי משאירה אותה לבד. עמירם שמר עליה. עשיתי עוד הקפצה למכולת ובדרך התקשרתי אליו לשמוע שהכל בסדר עם התינוקת".

 

אולי הוא יצא בלילה בלי ששמת לב?

 

"כתב האישום טוען שהוא יצא ב־23:00, עבר במערה (שהנאשם השני, א', ישן בה – י"א) במאחז ישוב הדעת, הלך ברגל וחזר ברגל. זה לפחות שעה וחצי הליכה משם לדומא ועוד שעה וחצי הליכה מדומא לעֲדֵי עַד, שם גרנו באותו זמן. ההצתה הייתה בארבע בבוקר. הוא לא היה יכול להספיק לחזור מדומא לבית עד ארבע וחצי. וחוץ מזה הייתי שומעת אם הוא היה יוצא. גרנו אז במשאית בעדי עד. כדי לפתוח את הדלת היה צריך לבעוט בה, וכשהיא נפתחה זה עשה רעש מחריד. אין מצב שהוא יצא ולא שמעתי".

 

מישהו בדק את הטענות שלך?

 

"סיפרתי את זה לעורך הדין. בכל החודש הראשון שעמירם היה עצור, עורך הדין ביקש שיחקרו אותי. זה לא עניין אף אחד. עינו אותו בלי לחקור אותי. רק לפני שהגישו הצהרת תובע, חקרו אותי. סיפרתי מה היה באותו הלילה, מסרתי את השם והטלפון של החברה שאירגנה את המחנה בגאולת ציון ושל בנות שהיו שם. לא נראה לי שעשו עם זה משהו. זה לא עניין אותם. הם היו לחוצים לפענח את הרצח ולהגיש כתב אישום".

 

כדי לברר את הטענה פנינו אל אותה חברה, שרה מרים מלט, פעילה מוכרת בגבעות.

 

שלום, שרה מרים. זה נכון שאירגנת קייטנה בגאולת ציון בימים של הפיגוע בדומא?

 

"כן. אירגנתי מחנה ארץ ישראל. ביקשתי כמה ימים מראש מאוריין שתשמור את המשבצת של הלילה הזה, כדי להקפיץ בנות למעיין".

 

כאן מתארת לראשונה שרה מרים פרט שאוריין לא זכרה כלל. לטענתה, באותו הלילה, בשעה מאוחרת, התקשרה לאוריין כדי להזכיר לה להקפיץ את הבנות. "שמעתי את הבת שלה בוכה ברקע. אוריין אמרה לי: 'וואו, איך אני אקום בבוקר מוקדם?' היא ידועה בתור מי שקשה לה לקום. עמירם היה לידה בבית. אני זוכרת שאוריין שאלה אותו משהו. בבוקר, בסביבות ארבע, שלחתי לה תזכורת ווידאתי שהיא קמה. בחמש היא כבר עשתה נגלה ראשונה. היא השאירה את הבת אצל בעלה כדי שיהיה יותר מקום ברכב. היא באה בלי הילדה. הילדה הייתה עם בעלה".

 

מישהו התקשר אלייך מהמשטרה או מהשב"כ לברר ולאמת את הפרטים?

 

"לא. אף אחד לא דיבר איתי".

 

נוהל פצצה מתקתקת

 

בפרקליטות המדינה טוענים כי לא נמצאו סימוכין לטענות, ואומרים כי טענת האליבי לא סותרת את פרטי כתב האישום, בטח לא אחרי שהנאשם הודה ומסר פרטים מוכמנים. "בתיק נאספה תשתית ראייתית רחבה אשר על בסיסה הוגש כתב אישום נגד בן־אוליאל בגין רצח שלושת בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, ניסיון רצח של בן משפחה נוסף והצתה, שבוצעו ממניע גזעני וחברות בארגון טרור. בחומר המצוי בידי גורמי החקירה לא נמצא כל תימוכין לטענות, ואשת הנאשם לא מסרה את הגרסה הזו בחקירתה. הטענות כלל לא הועלו על ידי ההגנה עד כה, והנאשם אף לא העלה טענת אליבי בתשובתו לכתב האישום".

 

"אין לי אמון במערכת המשפט ובפרקליטות. יש לי אמון בקב"ה. אני מאמינה שכל מה שהוא עושה זה לטובה", אומרת אוריין. "במשך חודשים ארוכים טענו בשב"כ ובפרקליטות שלא היו עינויים, עד שהתברר במשפט הזוטא שהיו עינויים קשים. שברו את בעלי. מנעו ממנו שינה. הוא הודה במשהו שהוא לא עשה רק בגלל העינויים. הייתי בטוחה שבמשפט הזוטא יפסלו את כל ההודאות של עמירם. לצערי זה לא קרה".

 

ביוני האחרון הסתיים משפט הזוטא שדן בקבילותן של הודאות הנאשמים. שופטי בית המשפט המחוזי מרכז־לוד הצדיקו את השימוש בנוהל "פצצה מתקתקת", אך פסלו את כל הודאותיו של א' הקטין בנוגע לדומא, שניתנו במהלך ובין "חקירות הצורך" (שם קוד לשימוש באמצעים פיזיים בחקירה). בעקבות זאת שוחרר א' למעצר בית. הודאותיו של בן־אוליאל שניתנו תחת חקירת הצורך נפסלו, אך התקבלו הודאותיו והשחזור שנעשה עימו לאחר חקירת הצורך.

 

בנוגע לחקירות הצורך פסק בית המשפט כי "האמצעים הללו פגעו פגיעה חמורה בזכות היסוד של הנאשמים לשמירה על שלמות הגוף והנפש. כמו כן נפגע כבודם של הנאשמים... יש לפסול את כל ההודאות שנגבו במהלך חקירות הצורך של כל אחד מהנאשמים". על ההודאות העוקבות של בן־אוליאל בחלוף 36 שעות מחקירת הצורך אמרו השופטים כי "התיעוד החזותי במהלך החקירות הללו וכן בהובלה והצבעה, סיפקו כלי חשוב ביותר להתרשמות בלתי אמצעית מהאווירה בחקירות ומהתנהלות הנאשם. התיעוד ממחיש כי ההודאות ניתנו מרצון ומתוך בחירה מודעת של הנאשם במה להודות ובמה לכפור. צפייה בחקירה הראשונה המתועדת, התבוננות בשפת גופו של הנאשם והאזנה לדבריו, לטון הדיבור שלו ושל החוקר מיגל מלמדים כי ההודאה נמסרה מרצונו החופשי של הנאשם.

 

"הנאשם לא נראה כמי שחושש ממיגל, ושפת גופו אינה משדרת כי מדובר בנחקר מפוחד. הוא לא מתמסר מיד לחוקר ומסרב לכתוב בעצמו את גרסתו. הנאשם לא מהסס לנהל משא ומתן בנוגע למשך החקירה, מבלי שנשמע איום מפורש או משתמע בדברי מיגל.

 

"צפייה בתיעוד ההובלה וההצבעה שביצע הנאשם מלמדת כי הוא שיתף פעולה במהלך זה באופן מלא ואף מעבר לנדרש. הוא מוסר פרטים רבים, חלקם שוליים, מיוזמתו ומבלי שנשאל על כך. הנאשם עצמו לא שלל בעדותו, כי הרושם המתקבל מצפייה בתיעוד הינו שהדבר נעשה מרצונו החופשי. יודגש כי מעדות הנאשם בבית המשפט עולה כי אף לשיטתו, הייתה לו יכולת בחירה והוא בחר באופן מחושב להודות בחלקו בפיגוע בדומא ולא מעבר לכך".

 

בשבועות האחרונים מתארגנת קבוצת פעילים ביוזמתם של מלכי ומיכאל פואה, במסגרת ארגון "חוננו", כדי לשכנע את הציבור בחפותו של בן־אוליאל. קמפיין שכותרתו "עלילת דומא" כבר החל לרוץ ברשתות. בן־אוליאל עצמו, שהתחרד ונעשה חסיד ברסלב עוד בטרם נכלא, אינו תומך ביוזמה. הוא מתנגד עקרונית לכל שימוש באינטרנט, מטעמים דתיים. הטענות המרכזיות של הפעילים הן שעמירם מסר תחת העינויים גרסה שהוקראה לו באותו הבוקר, שמסר יום קודם לכן הקטין א', ושלא תואמת את הממצאים בשטח.

 

"בתחילה הכחיש א' כל מעורבות באירוע ההצתה בדומא והכחיש שהוא יודע את זהות המציתים", אומר מיכאל פואה. "במהלך חקירות הצורך מסר א' חמש גרסאות שונות, כולל גרסה אחת ולפיה הוא היה שותף להצתה עצמה ולא רק לתכנון, כפי שיוחס לו בכתב האישום. שאר הגרסאות מדברות על חשדות מעורפלים שלו בעמירם או תכנון משותף שלו ושל עמירם לבצע תג מחיר. כל הגרסאות האלה נפסלו במשפט הזוטא".

 

אחת הגרסאות של א', זו שהוכנסה בסופו של דבר לכתב האישום, הייתה שתיכנן לבצע "תג מחיר" יחד עם בן־אוליאל בכפרים מג'דל או דומא. השניים קבעו להיפגש ביום חמישי בלילה בחוות ישוב הדעת לצורך תכנון הפעולה, ואם יזדמן הם גם יבצעו. בזמן שבו נקבע שייפגשו - חמישי בלילה - ישן א' במערה ביישוב הדעת, שבה נהגו לישון נערי הגבעות מהסביבה. א' ציפה שבמהלך הלילה יגיע עמירם להעיר אותו, והם ייצאו לדרך, אך לבסוף לא התעורר. בבוקר יום שישי שמע א' בטרמפ שבו נסע שהייתה בלילה פעולת "תג מחיר" בדומא, והעריך כי מי שביצע אותה היה עמירם. בזמן שא' מסר את גרסאותיו, בן־אוליאל המשיך לשתוק. אחרי 17 יום של חקירות אינטנסיביות בשב"כ, בבוקר 17 בדצמבר 2015 הקריאו חוקרי שב"כ לעמירם את גרסתו זו של א', אך עמירם המשיך להכחיש מעורבות ברצח בדומא. באותו הערב הופעלה לראשונה חקירת צורך גם על עמירם. הוא נשבר מיד, וביקש להודות בביצוע ההצתה בדומא.

 

"ואיזו גרסה מסר עמירם? כמובן. את הגרסה שמסר א' יום קודם והוצגה לעמירם כמה שעות קודם לכן", אומר אורי קירשנבאום מחוננו. "איזו אמינות יש לגרסה שנמסרה תחת עינויים ובנויה על גרסה שהוקראה לו? ב־20 בדצמבר יצא עמירם לשחזור כשראש צוות החקירה בשב"כ מאחוריו. הגרסה שלו שעשה הכל לבד לא מתאימה לממצאים. יש שם כתובות גרפיטי בשני כתבי יד שונים. העדים מדברים על שני רעולי פנים שברחו מהמקום. חוקרי השב"כ לא היו מרוצים מהשחזור, וברגע האחרון, כמה שעות לפני שחולפים 21 הימים שבהם מותר למנוע ממנו מפגש עם עורך דין, הפעילו שוב חקירת צורך על עמירם. עמירם המשיך לדבוק באותה הגרסה שהוקראה בפניו. הלחץ הציבורי־פוליטי הביא את הפרקליטות להגיש כתב אישום שהחוקרים עצמם מבינים שהגרסה המוצגת בו בעייתית מאוד".

 

פסק הדין במשפט הזוטא רומז על תשובה אפשרית לטענה. מפסק הדין ניתן ללמוד כי חקירת הצורך השנייה של בן־אוליאל נעשתה לאו דווקא בקשר להצתה בדומא, אלא לגבי מקרי תג מחיר אחרים. מטרתה המרכזית של חקירת הצורך הזו הייתה לחלץ ממנו שמות של שותפים לתא הטרור. בשונה מחקירת הצורך הראשונה, בן־אוליאל לא נשבר הפעם. את יכולת עמידתו תירץ בן־אוליאל במהלך משפט הזוטא בכך שידע שעוד מעט ייפגש עם עורך דין, ובכך שמסירת שמם של אנשים אחרים היא איסור תורה מפורש.

 

לגור בתוך משאית

 

כיצד הגיע השב"כ אל בן־אוליאל ומדוע סומן כחשוד? תחילה פורסם כי טביעת נעל בזירה תאמה לנעליו, אך בטענות התביעה אין לכך אזכור. הדוח המודיעיני שהוגש לבית המשפט, ואולי יש בו מענה לשאלה, נותר חסוי. כשנה לפני הרצח בדומא, כשמעשי תג מחיר הלכו ותכפו, סימנו במחוז ש"י במשטרת ישראל כ־60 נערי ונערות גבעות מרכזיים שיש לעקוב אחריהם, מאחר שהם מועדים לפורענות. ברשימה מככבים עמירם ואוריין, שני נערי גבעות מוכרים.

 

אוריין גדלה בירושלים, בשכונות קטמון ופסגת זאב. אמה חזרה בתשובה והוריה התגרשו. מגיל צעיר החלה להסתובב בגבעות. "בכיתה ח' חברה הכירה לי את מאחז גיבורים בחברון", מספרת אוריין. "הייתי שם בשבת. אהבתי את הרעיון של ארץ ישראל. משם התחלתי להסתובב ברמת מגרון ובמאחז ליד מעלה־אדומים. למדתי באולפנה במעלה לבונה והייתי מגיעה למאחזים באמצע השבוע ובסופי שבוע. עשיתי שירות לאומי בכוכב יעקב, בבית ספר יסודי של בנות. חברים הכירו ביני ובין עמירם. יצאנו שבעה חודשים עד שהתחתנו בגיל 20. גרנו בגאולת ציון, במין בית שעשוי מדיקטים דקים מעץ. כל הזמן הרסו לנו את הבית וכל הזמן בנינו אותו. בכל פעם גם עצרו אותנו. חודש וחצי אחרי שהבת שלנו נולדה הרסו לנו שוב את הבית, אז עברנו לגור במשאית בעדי עד".

 

איך חיים במשאית, ועוד עם תינוקת?

 

"זו משאית עם גלגלים אבל משופצת, עם מדרגות, ומחוברת למים וחשמל. לא היה מזגן, רק חלון אחד ומאוורר. זה היה שדרוג אחרי התנאים שגרנו בהם בגאולת ציון. חיינו מהכסף של החתונה. מדי פעם בעלי עבד בבנייה. מדי פעם מילאתי מקום של הסייעת בגן. בינתיים בנו לנו שוב את הבית בגאולת ציון. זה לקח זמן כי לא היה לנו כסף. היינו אמורים בדיוק לחזור לשם, אבל אז הרסו, ואז שוב התחלנו לבנות. אחרי דומא הרחיקו את כל הפעילים. היינו אז עם עוד משפחה בעדי עד והרחיקו אותה. אותנו לא הרחיקו, אבל לא רצינו להישאר שם לבד. דיברנו עם אנשים בגבעות אחרות וניסינו לחפש איפה להיות. בסוף בעלי שאל רב שהוא מאוד התחבר אליו לאן לעבור, והרב אמר - לירושלים. התחלנו אז כבר מאוד להתחזק והרגשנו פחות שייכים לגבעות, אז עברנו. גרנו בירושלים שלושה חודשים ואז עצרו אותו".

 

המעצר התרחש לנגד עיניה. "עמירם התחיל ללמוד אז בישיבה של הרב מיכאל גול, ישיבה של ברסלבים. הסעתי אותו לשם. כשהוא יצא מהרכב שני אנשים חסמו לו את הדרך, הכניסו לו אגרוף בבטן והשכיבו אותו. בהתחלה חשבתי שזה פיגוע. כשראיתי שוטרים הבנתי שזה מעצר. צילמתי את זה. באו אליי שוטרים לרכב, לקחו לי את הטלפון ומחקו את כל הצילומים. במשך כמה ימים לא ידענו איפה הוא, עד שהבנו שהוא בשב"כ. דאגתי לו. ידעתי שלא ייתנו לו לישון, שהוא יעבור חקירות קשות, אבל בחיים לא דמיינתי שיענו אותו כמו שעינו אותו".

 

את מתנגדת להפעלת עינויים גם על מחבלים ערבים?

 

"השאלה היא מה ומי. אם יש מחבלים אמיתיים שהם פצצה מתקתקת אז אני לא נגד. אבל אם לוקחים סתם ערבי ומענים כדי להוציא הודאה, אני נגד. את עמירם עינו רק בשביל להוציא ממנו הודאה. אם הוא היה פצצה מתקתקת, למה לא הפעילו חקירת צורך מיד וחיכו 17 יום? אם זה פצצה מתקתקת ונשקפת סכנה לחיי אדם, אז למה חיכו?" התשובה לכך היא שבן־אוליאל היה אחד מבין עצורים רבים, וחקירת הצורך הופעלה עליו רק לאחר שא' קשר אותו לאירועי דומא.

 

בהכרעת הדין במשפט הזוטא דחה בית המשפט את טענת אוריין, וקבע כי הפעלת נוהל "פצצה מתקתקת" היה הכרחי. "מטרות החקירה היו בעלות אופי סיכולי, גם אם הן כללו שאלות על השתתפות הנאשמים באירועי העבר בכלל, והפיגוע בדומא בפרט", כתבה השופטת רות לורן. "שכן לצורך סיכולן של תוכניות עתידיות נדרשו החוקרים לפעול לפענוח פיגועים שבוצעו על ידי חברי התשתית בעבר, כשהפיגוע בדומא הוא הבולט ביותר, ולחקור ולהגיע למודיעין מיטבי על חברי התשתית על מנת לעוצרם, לסכל את המשך פעילותם ולקבל פרטים אודות תכנונים עתידיים".

 

למען ארץ ישראל

 

מאז המעצר ממשיכה אוריין להתגורר עם בתה באותה דירה זעירה בקומה הרביעית בשכונת שמואל הנביא בירושלים. חזותה כיום חרדית: חצאית רחבה וארוכה, צווארון שסגור עד הכפתור האחרון, מטפחת הדוקה המסתירה היטב את שערה, ושָׁל רחב המכסה את פלג גופה העליון. את השל החלה ללבוש עוד בגבעות. "התחלתי ללכת עם זה לפני שעברנו לירושלים. זה התחיל סתם מִשָּׁל של חורף, שלבשתי בגלל הקור, ואז בעלי אמר: 'וואו, זה צנוע'. אז התחלתי ללכת עם זה כל הזמן".

 

את מתחרטת על התקופה שבה חייתם בגבעות?

 

"שיניתי את הראש, אבל אני לא נגד. אני לא מסתכלת היום אחורה ואומרת - וואו, טעיתי. עשיתי מה שעשיתי למען ארץ ישראל. לשם שמיים. הייתי צריכה להיות שם. עכשיו השתנינו קצת. קצת הרבה. פעם הייתי ציונית. אמרתי הלל ביום העצמאות. אחרי כל ההריסות של הבתים, שגנבו לנו גם רכוש, הפסקתי. אמרתי, אני עם כל הרשעים האלה גמרתי".

 

עמירם השתתף באירועים של תג מחיר?

 

"בחיים לא. נלחמנו על הגבעות, אבל אף פעם לא תג מחיר. בחיים הוא לא היה עושה כזה דבר, להרוג אנשים ולזרוק בקבוקי תבערה. הוא אדם עדין. כל פעם שהיה ג'וק בבית ואני הייתי צועקת תהרוג אותו, הוא היה תופס אותו ומשחרר אותו בחוץ. כל מי שמכיר אותו אומר שאין מצב שהוא יעשה דברים כאלה. הוא גם לא היה מסתובב בלילות. אני פחדתי מאוד להישאר לבד בלילות. אפילו כשרצה לנסוע לאומן לא הסכמתי".

 

הוא לא דיבר נגד ערבים? לא כעס על הרס מאחזים? לא כאב את הפיגועים?

 

"לכולנו היה כעס, אבל אף פעם הוא לא אמר שצריך לעשות בגלל זה משהו. הדרך שלנו הייתה לבנות. אחרי פיגוע היינו בוכים והיינו בצער, אבל בחיים הוא לא היה עושה את זה. אני יודעת את זה בוודאות. אני נגד לפגוע באנשים. זה נוגד את התורה. נגיד, פִּנצ'ור של גלגלים אני לא בעד, אבל זה לא נראה לי קריטי, זה לא משהו שמכאיב לי. גם לא גרפיטי קטן. היום לא הייתי עושה את זה, אבל בכיתה ח' כתבתי פעם בגרפיטי 'כהנא צדק'. אבל לפגוע באנשים? זה לא. אני הזדעזעתי כששמעתי מה קרה בדומא".

 

אבל יש אנשים שלא הזדעזעו, ודווקא רקדו בחתונה עם תמונות של תינוק שנרצח.

 

"הייתי בחתונה הזאת. ראיתי מעזרת נשים את הריקודים ולא הבנתי מה זה. חשבתי שזו תמונה של תינוק יהודי שנרצח. רק אחרי שזה יצא לתקשורת שמעתי מה היה. זה באמת מזעזע. אם הייתי הכלה בחתונה הזו, הייתי מבקשת מהם להפסיק לרקוד ככה".

 

איך את מתמודדת עם כל מה שקורה?

 

"ברוך ה' המשפחות עוזרות. ההורים שלי ושל בעלי. כל עם ישראל עוזר. כולם מתפללים ומעודדים שיהיה בסדר. אבל לפעמים אני גמורה, מרגישה שאני לא יכולה יותר לחיות. אני משתדלת לקבל הכל באהבה. אני רואה שהוא מתקדם בכלא. שהוא לומד הרבה ונהיה כל הזמן יותר צדיק. כמו יוסף הצדיק שישב בכלא למרות שלא עשה כלום ובסוף נהיה משנה למלך. זה מחזק אותי. אבל קשה לי מאוד לחשוב על זה שהוא כל הזמן לבד". החיוך התמים עוד על פניה, אך עיניה מאדימות.

 

מה את מסבירה לילדה?

 

"בהתחלה כשהיא שאלה אותי למה אבא רחוק, אמרתי לה שאבא לומד תורה בבית הכנסת והוא יחזור עוד כמה זמן. קשה להסביר לילדה בגילה מה זה בית סוהר. בהמשך היא שאלה אותי למה אין אישור לבוא לבקר עוד את אבא. אז אמרתי לה שיש אנשים לא טובים שלקחו את אבא, אבל ה' ישחרר אותו".

 

ואם בית המשפט ירשיע אותו ברצח?

 

"נצא למאבק ציבורי ונגיש ערעור. נמשיך בתפילות. הרבה תפילות".

 

בדלתיים סגורות

 

מהשב"כ נמסר בתגובה: "במהלך שנת 2015 בוצע גל של מעשי אלימות וטרור מול אוכלוסייה פלסטינית, כאשר בשיאו מומש הפיגוע בכפר דומא ובו נרצחו שלושה מבני משפחת דוואבשה, וילד נוסף נפצע באורח קשה. לאחר הפיגוע פעל שב"כ במטרה לסכל את גל הטרור ולמנוע פיגועים נוספים. במסגרת מאמצי הסיכול נעצרו לחקירה חברי התשתית ובהם שניים שבחקירתם נאספו ראיות המלמדות על מעורבות בעבירות של רצח ובמעשי טרור נוספים. בהתאם לממצאי החקירה הוגש נגד פעילים אלה כתב אישום חמור.

 

"מטבע הדברים, לא נוכל להתייחס לנושאים הנוגעים לפרטי הליך פלילי המתנהל בדלתיים סגורות. עם זאת נציין כי שירות ביטחון כללי עומד מאחורי ממצאי החקירה כפי שהוצגו בפני הפרקליטות, אשר בסיומה ובהתאם לה כאמור, גובש כתב האישום".

 

משירות בתי הסוהר נמסר: "דוברות שב"ס אינה דנה בעניינים האישיים של אסירים. האסיר מוזמן לפנות להנהלת שב"ס באמצעות באי כוחו".  

 

yifater1@gmail.com