בני הזוג התגרשו ב-2010 ושש שנים לאחר מכן הגיש הבעל תביעת לשון הרע בטענה שתלונת שווא שהגישה נגדו אשתו לשעבר ב-2014 הוציאה דיבתו רעה ופגעה בשמו הטוב. לדבריו היא סיפרה במשטרה שאיים להרוג אותה אף שדווקא אמר לה שהוא אוהב אותה.
בעקבות זאת הוא נעצר ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום. רק אחרי ארבע שנים של הליכים פליליים הוא זוכה, מה שמוכיח כי התלונה הייתה שקרית וככל הנראה הוגשה כדי לשפר את מעמדה בסכסוך הרכושי שעדיין מתנהל ביניהם.
מנגד טענה האישה שסכסוך הגירושים החל לאחר שבעלה האשים אותה בבגידה והפיץ שהיא עוסקת בזנות. היא טענה כי ביום הגשת התלונה פרץ ביניהם ויכוח קשה שבמהלכו הבעל קילל אותה והיא הייתה בטוחה בתום לב שאיים עליה. היא הוסיפה שהוא זוכה מחמת הספק כאשר בהכרעת הדין צוין שביהמ"ש מפקפק בגרסתו.
ואכן, השופט אלון גביזון קבע שהאישה הגישה את התלונה מתוך אמונה אמיתית לגבי נכונותה, ולא מתוך רצון לפגוע, ולכן לא נחשבת ללשון הרע לפי החוק. הוא כתב שהאמין לאישה שסברה שבעלה לשעבר אמר שיהרוג אותה. "אין ספק, כי המפגש בין הצדדים באותו יום היה טעון וקשה, כאשר התובע עצמו מודה כי כינה את הנתבעת בביטויים קשים ומשפילים", כתב.
עד שהוזמן על ידי הבעל לשעבר ציין בעצמו בבית המשפט כי ייתכן שהאישה התבלבלה בשל הדמיון בין המילה "אוהב" למילה "הורג" בשפה הרוסית.
בהקשר זה כתב השופט גביזון: "האפשרות שסובייקטיבית אכן הנתבעת שמעה כי התובע איים להרוג אותה, סבירה יותר מהאפשרות כי שמעה שהתובע אמר לה כי הוא אוהב אותה, וזאת נוכח עוצמת הסכסוך בין הצדדים והקללות שקילל אותה התובע באותה סיטואציה".
כמו כן, הבעל אישר שקילל את התובעת באותן מילים קשות שצוינו בתלונתה במשטרה, מה שמעיד כי דבריה היו אותנטיים.
לבסוף הבהיר השופט כי האישה צודקת – ועצם זיכויו של בעלה לשעבר בהליך הפלילי לא סותר את טענתה כי היא חוסה תחת הגנת תום הלב שמקנה לה החוק. לפיכך הוא דחה את התביעה וחייב את הגרוש בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.