במהלך כהונתו שאף רוני אלשיך להטביע את חותמו באמצעות מניעת פשיעה ומתן עזרה לאזרח הנורמטיבי. אלא שהקדנציה שלו תיזכר בעיקר בשל פרשות החקירה הרבות שבהן חשודים ראש הממשלה או מקורביו — תיקים 1000 (המתנות), 2000 (שיחות נתניהו־מוזס), 3000 (צוללות), ו־4000 (בזק־וואלה) — במסגרת המלחמה העיקשת שניהלה המשטרה בשחיתות השלטונית ובפשעי צווארון לבן.
בתקופת אלשיך הרגישו נבחרי הציבור חרדה מתמדת מכך שחוקרי להב 433 ייכנסו למסדרונות משרדם ויחקרו אותם. עובדה: כמעט אין רשות מקומית שלא הייתה מעורבת בצורה כזו או אחרת בחקירת להב 433. מתוקף היותו השוטר מספר אחת, התעניין אלשיך בפרטי חקירות נבחרי הציבור, ובראש ובראשונה בחקירותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלשיך היה מקיים אחת לכמה זמן ישיבות סטטוס שבהן קיבל עדכון מלא למתרחש בחקירה. התנהלות זאת של אלשיך חילחלה היטב למטה בשרשרת הפיקוד גם אל ראש אגף החקירות, ניצב מני יצחקי, ומשם לקצינים שהבינו את חשיבות הלחימה בשחיתות השלטונית. אלשיך גם לא הסתיר זאת: הוא התבטא לא פעם שהוא רואה בשחיתות הציבורית "נגע רע שעלול להרוס את הדמוקרטיה".
בתקופתו העזו החוקרים יותר מבעבר והפעילו לחץ על נחקרים ועדים כדי לחלץ ראיות חיוניות נגד נבחרי ציבור. למשל: הוא היה זה שאישר את הצבת המצלמות הנסתרות בחקירה נגד ח"כ דוד ביטן, והוא זה שתמך בגיוס עדי המדינה הרבים לצורך הפללת נבחרי הציבור לרבות בפרשות הקשורות לראש הממשלה.
החשודים בעבירות צווארון לבן הרגישו על בשרם את רצינות חוקרי להב 433 ונחישותם להגיע אל האמת. זה כלל את כל ה"טרטורים" הרגילים, אינספור שעות חקירה והפעלת אמצעים שונים ומגוונים. בין הדוגמאות הבולטות שייזכרו מכך: הזעקות הרמות שהשמיע ניר חפץ, אחד מעצורי פרשת 4000, על הפשפשים בתא מעצרו. על הפשפשים המשטרה לא הייתה אחראית, אבל על כל יתר החוויות שעבר נראה שכן.