במהלך גל החקירות והמעצרים של פרשת 512 — מאבקה הנחרץ של המשטרה בארגוני הפשיעה — הרגישו היטב אנשי העולם התחתון את ידם של אוכפי החוק. אלא שבשנים האחרונות אפשר לומר שחייליהם מרגישים יותר חופשי, יחסית, שכן עידן רוני אלשיך כמפכ"ל ייחשב כתקופה שבה הרימו ארגוני הפשיעה, שוב, את ראשם.
היחידות המיוחדות (יאל"כ, יאחב"ל והימ"רים) אמנם ממשיכות לעקוב ולהטריד את ארגוני הפשיעה, אבל נראה שזה לא בראש סדר היום של אגף החקירות. ובעולם התחתון — כמו בטבע — כשמרגישים שהטורף לא נמצא בסביבה, מרגישים חופשי.
אז בדיוק ככה אצל העבריינים: הם חזרו לרחובות והביאו עימם את החיסולים והפיצוצים. רק בשבועות האחרונים אירעו שני פיצוצים נפרדים כתוצאה ממטעני חבלה וירי כמעט חסר תקדים לעבר בית כלא. "להוציא חיסול במטען חבלה מצריך תשתית של ארגון מסודר", אמר בכיר במשטרה שנלחם שנים בעבריינים, "כאן לא מדובר בחיסול שמחייב שיתוף פעולה של מספר גורמים עברייניים. יש מי שקונה את מטען החבלה, יש צוות שעוקב, שמטמין, ויש מי שמפוצץ. מעל כל אלה יש את הממנים. ושמערכת שלמה כזאת עובדת, ומרגישה חופשי, סימן שהמשטרה פחות לוחצת עליהם".
אם לא די בכך, כתוצאה מהוואקום שנוצר כשהכניסו רבים מראשי ארגוני הפשע לכלא, מי שהשתלט על השטח הם ארגוני הפשע הערביים: הם כרתו בריתות עם ארגונים יהודיים ותפסו אזורי שטח לבדם. נכון לעכשיו, את עיקר החיסולים שלהם הם מבצעים בתוך הערים הערביות כמו כפר־קאסם, טירה, אום אל־פאחם ויפו. אך לעיתים ישנה זליגה: כמו לפני כשבועיים, כשחליל אבו־ג'אנם מרמלה חוסל דווקא בחולון.
כך או כך, המפכ"ל הבא ייאלץ להוריד את הלהבות ולהתמודד עם הסכסוכים, בעיקר במרכז הארץ, ולנסות לתפוס את אמצעי החבלה שחזרו לידי העבריינים — לפני שהרחובות ישובו לבעור.