ערב־ערב המתינה סילבנה צגאיי לאמה שתחזור מעבודתה כשוטפת רצפות. הייתה זו שעת בדידות. החוגים הסתיימו, החברות התפזרו, ובדירה הקטנה בשכונת התקווה השקט הכביד. אבל בלילה, כשג'וי המותשת סיימה את עבודות הניקיון ודפקה בדלת, הבית ניעור לחיים. האם הכינה אוכל והבת את הקפה. הן ישבו על הספה, פרשו שמיכת צמר ודיברו על תוכניות וחלומות. "זה היה הזמן שלנו, רק שתינו בבית", אומרת ג'וי והזעקה מנסרת בקולה. "היה קשה אבל היינו שמחות. סילבנה הייתה רוקדת ושרה, מסרקת את השערות הארוכות שלי, מסדרת את הציפורניים שיהיו ישרות ולבנות. תמיד אמרה לי, 'אני רוצה אמא יפה'".
הכתבה המלאה ביום שישי ב-7 ימים
לרכישת מינוי> http://bit.ly/2JeTfXp