לשבור את הגל

כמה פעולות ביטחוניות מיידיות יכולות לסייע לבלום את המומנטום הקטלני של הטרור, בתנאי שלא יהיה "אירוע מצית". את הייאוש הפלסטיני אפשר לשבור אולי ביוזמה מדינית-כלכלית - בעזה כבר יש סימנים שזה עובד

רון בן ישי פורסם: 13.12.18, 17:55

חיסול הרוצחים מברקן ומעפרה ולכידת רבים מסייעניהם בתוך זמן קצר יחסית, על סמך מידע מודיעיני, עשוי היה לייצר בשטחים מומנטום מרתיע בתנאים רגילים. אבל התסיסה ביהודה, שומרון וירושלים שהלכה והסלימה בחודשים האחרונים כבר קיבלה תאוצה. הפיגועים הכואבים יצרו תנופה, מומנטום. אולי אפילו גל טרור.

פה התחבא וחוסל המחבל מברקן

במערכת הביטחון העריכו שהתסיסה והגל האלים שייצרה יימשכו ואולי אף יעצימו בחודשים הקרובים. אירועי ליל אמש והפיגוע הבוקר מעידים שהערכה זו מתממשת. צה"ל, השב"כ והמשטרה יצטרכו להשקיע בתקופה הקרובה כוחות רבים ומאמץ מודיעיני מרוכז רב באיו"ש כדי למנוע התדרדרות על כל מופעיה: החל ב"מפגעים בודדים" הדוקרים ודורסים בהשראת פיגועי טרור בנשק חם שצלחו; עבור ל"התארגנויות מקומיות", בעיקר של צעירים בני משפחה וחברים מאותו יישוב המבצעים פיגועי ירי על צירי התנועה ונגד כוחות צה"ל המאבטחים אותם; וכן טרור מאורגן מוכוון מבחוץ (בעיקר חמאס) העושה שימוש בנשק ומטענים ומנסה לחטוף חיילים. 

המתיישבים היהודים בשטחים יצטרכו לגלות בתקופה הקרובה משנה זהירות. אם יש גל אלים חייבים לשבור אותו לפני שיהפוך לצונאמי. האיום העיקרי נשקף כעת מ"מחבלים בודדים" ומירי מרכב חולף על הצירים, כנראה על ידי "התארגנויות מקומיות".

כדי להכיל את ההסלמה יצטרכו גורמי הביטחון לנקוט מיד כמה צעדים:

נוכחות החיילים והפעילות הניידת והנייחת שלהם על הצירים חייבים להתבצע על פי כללי התנועה למגע בשטח בנוי; ככל האפשר מאחורי מחסות ובכלי רכב מוגנים ותוך תצפית וחיפוי הדדיים. מחסומי פתע על הכבישים כבר הוכיחו עצמם בגלי טרור קודמים כאמצעי יעיל מאוד נגד ירי ממכוניות חולפות. בה בשעה חשוב שצה"ל יעשה מאמץ ניכר שלא לשבש את מרקם החיים והפרנסה של הפלסטינים שאינם מעורבים בטרור, כדי שלא לגרום לאנשים נוספים להצטרף למעגל הטרור.

{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5425411~8941789","url":"https://ynet-images1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2018/12/13/8941789/8941789_0_0_980_689_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: AFP"}}

ההשפלה וההסתה

הסיבה החשובה ביותר לגאות האלימות ביהודה ושומרון היא כנראה התסכול של הצעירים הפלסטינים לנוכח מה שנראה להם כמבוי סתום חסר אופק ותקווה, שאליו נקלעו בשנה האחרונה בכל התחומים. בתחום הכלכלי מצבם אמנם טוב יותר ממצבם של בני עמם בעזה, אבל גם בגדה יש אבטלה דו ספרתית; הם איבדו מזמן את האמון בהנהגת הרשות הפלסטינית, רבים מהם מתעבים את אבו מאזן וממש מייחלים ללכתו. 

הפסקת התרומות של ממשל טראמפ לאונר"א ולרשות, והריב המתוקשר בין רמאללה לוושינגטון, נותנים לתושבי הגדה תחושה שהמצב עוד יורע. הכישלונות החוזרים ונשנים של המאמצים להביא לפיוס פנים-פלסטיני ממחישים להם את כישלונם כאומה בהתהוות, ועד כמה חסרות בסיס הן תקוותיהם הלאומיות.

הפיגוע בעפרה

תחושת ההשפלה שנוצרה כתוצאה מכך מתורגמת לקורבניות ולהאשמת ישראל והיהודים בכל תחלואיהם, לכן הם נוטים יותר ויותר להיות מושפעים מההסתה החמאסית במסגדים ובתקשורת. רבים מהם אף מצטרפים לתשתית הסייענים או מגויסים בפוטנציה של חמאס. השב"כ כבר עצר בשנה האחרונה 219 חוליות פעילות של הארגון וסיכל 480 פיגועים. זה מצביע על קיומה של תשתית נרחבת מבעבר. את העבודה בשטח, כולל הנחת תשתית סייענים מסועפת, עושים משוחררי עסקת שליט וככל הנראה גם האסירים בכלא בישראל.

יש עוד כמה סיבות לתסיסה ביהודה ושומרון, כולל ההתלקחויות החוזרות ונשנות בזירה העזתית והחיכוך המתמיד עם המתיישבים היהודיים, ולהבדיל - עם הפורעים היהודים, שרק קצה קצהו מגיע לידיעת הציבור הישראלי.

התקדמות להסדרה ברצועה

אבל הסיבה האמיתית לתסיסה היא כאמור ייאוש הצעירים בגדה וחוסר התוחלת, שחמאס מיטיב לנצל לצרכיו. יש לו מניע ברור לעורר גל פיגועים ביהודה ושומרון - כדי לחפות על הבעיה התדמיתית שנוצרה לו בציבור הפלסטיני כשקיבל את מזוודות המזומנים מקטאר, ובתמורה הפסיק את מלחמת ההתשה שניהל נגד ישראל מאז מרץ השנה. צריך כנראה להודות שההסלמות שיזם חמאס מעזה גם כירסמו בהרתעה שהייתה לצה"ל ולשב"כ בגדה. הרתעה שהיתה אחד הגורמים המרסנים היעילים ביותר.

לאור כל אלה, ההיגיון אומר שה"וקטור" הביטחוני הישראלי העיקרי צריך להיות מכוון לריסון והחלשת החמאס, ואילו הווקטור המדיני-כלכלי צריך להיות מכוון ליצירת תקווה אצל הצעירים הפלסטינים. זו השעה שבה ממשלת ישראל אינה צריכה לחכות ליוזמה האמריקנית, אלא להציע כאן ועכשיו לאבו מאזן פרויקטים כלכליים שלא יוכל לסרב להם.

ברצועה זה כבר עובד. המתווכים המצרים המצרים התקדמו לאחרונה במגעים עם חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וארגונים פלסטינים נוספים להשגת רגיעה ושיפור המצב ההומניטארי בזירה העזתית. יש כנראה כבר מתווה ברור להסכם שלגביו קיימת הבנה והסכמה של כל הצדדים, כולל ישראל.

המתווה כולל בעצם יישום מחדש של הבנות "צוק איתן" - 12 שעות חשמל ביממה, משכורות לפקידים האזרחים של ממשל חמאס, הרחבת הדיג ל-12 מייל ימי מהחוף. ההסכם אינו כולל בינתיים את עניין השבויים והנעדרים, אבל ממשלת ישראל הבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא יהיה "שיקום עמוק" של עזה (כולל סוג של נמל, פרויקטים כלכליים וכו') בלי פתרון בעיה זו. אם ההסכם הזה יפורסם סוף-סוף ויתחיל בימים הקרובים לצאת לפועל, עשויה להיות לו השפעה מרגיעה גם על הפלסטינים ביהודה ושומרון.