על קן החוף
None
איפה: חוף פלמחים, 08:30.
המצולמים: רמי סמוכה (עומד), 51, נשוי בפרק ב' ואב לשישה (שלושה משלו), משווק ומתקין פרקטים; איציק ימין, 64, נשוי, אב לארבעה וסב לאחד, גמלאי צה"ל. שניהם מקיבוץ פלמחים.
כל בוקר נפתח בדגים על האש?
רמי: "אנחנו שואפים להגיע לכאן כל יום, אבל לא כל יום הים טוב והעבודה מאפשרת. הגעתי לפלמחים בגיל עשר וכבר אז התחלתי לרדת לים לאכול כמו בדואי על מדורה קטנה, נהנה מהשפע שהטבע מאפשר. אחרי כמה שעות כאן אתה מתחיל את היום בפאזה אחרת. אתה יוצא לכביש ולא מבין את שפת העצבים שמדברים שם. אנחנו מגיעים עם הזריחה – השעות הראשונות של הבוקר הן היפות ביותר ביום. בעוד שעה, כמו הדגים האלה, כבר לא נהיה כאן".
איציק: “אני הגעתי לפלמחים מאלי סיני. אחרי פינוי גוש קטיף הסתובבנו כעשר שנים. היינו בשכירויות ואפילו באוהלים ביד מרדכי, עד שהדברים הסתדרו והגענו לכאן לפני ארבע שנים, בקבוצה של 25 משפחות מאלי סיני".
איך התקבלתם על ידי הקיבוץ?
"זאת חתונה לא כל כך פשוטה - אינטרסים משותפים חיברו בינינו. אנחנו רצינו בית קבע בקרבת הים, כמו באלי סיני, והקיבוץ הרוויח חיזוק כלכלי. בהתחלה היו חששות - פחדו מהעניין הדתי. לפני שהגענו דרשנו שיוקם בקיבוץ בית כנסת. למרות שרוב המשפחות אצלנו חילוניות, בית הכנסת חשוב לנו מאוד. זה כמו מועדון חברים - החוויה החברתית חשובה לא פחות מהרוחנית. לא רק מתפללים – אוכלים, שותים כוסית ערק, משוחחים וצוחקים תוך כדי תפילה".
רמי: "בבית הכנסת אני הגבאי – כך הכרתי את איציק. אני לא דתי, אבל אני מאמין. החוויה הכי חזקה שלי מהילדות היא האנרגיה שאני זוכר בחגים. סבא שלי גדל בעיראק והיה איש דתי, ולאבא שלי כתבתי ספר תורה – 200 אלף שקל שילמתי לסופר סת"ם. אני חבר בארגון 'הכיפות השקופות' - אנחנו רוצים להוביל מהפכה, ללכד את כל היהודים, לא משנה איפה שהם נמצאים בסקאלה. צריכים לשחרר אנשים מאנרגיות שליליות ולחפש את המכנה המשותף".
איציק: "מקימי הקיבוץ התרחקו מהדת, אבל כמו רמי, לכולם יש איזה סבא שהיה איש דתי, וניצוץ היהדות קיים. כשפתחנו את בית הכנסת כמה חבר'ה מהקיבוץ הגיעו להתפלל, וביום כיפור כל הקיבוץ הגיע – היה מדהים".
רמי: "איציק ואני שותפים לבניית בית כנסת החדש, שמחליף את הצריף הישן שהשתמשנו בו עד עכשיו. הוא נקרא 'שירת הים'".