"לגברים קל יותר להודות בכישלונות בפני נשים"

העיפו אתכם מקורס טיס? אתם מוזמנים לעלות על סרבל ולהגיע אל "הטייסת" - מרכז סימולציה ייחודי שמלמד הצבת משימות, תִּחקור ביצועים, התאוששות מכישלון והפקת לקחים. "לא יזיק ללמוד מחיל האוויר איך להתנהל", אומר אל"מ במיל' קובי רגב, שהקים את המקום יחד עם אשתו

בשבוע האחרון כאשר עלה לכותרות בנסיבות טראגיות מסע חייה ההירואי של רונה רמון ז"ל, התוודענו שוב לעוד ועוד סיפורים על מה שבמיתולוגיה הישראלית לדורותיה מכנים "משפחת חיל האוויר" — זו שחבריה בעלי הכנפיים מתאפיינים בתכונות כמו אחריות הדדית, מחויבות, מצוינות ומנהיגות שנרכשות בצבא ועוברות לאחר מכן לחיים האישיים.

 

מי שחלם כל שנותיו כטייס קרב, להנחיל את התכונות החיל־אוויריות הללו גם לשוק האזרחי הוא אל"מ (במיל') קובי רגב (50), שאחרי 32 שנות שירות במדים, שבמהלכן פיקד על שתי טייסות אף־16 וצבר יותר מ־4,500 גיחות ושעות טיסה — פשט את המדים אבל לא את התשוקה לגעת בשמיים. עכשיו, יחד עם אשתו אדמית, הוא החליט להביא את התרבות הארגונית של חיל האוויר לחיים האזרחיים.

 

התרבות הארגונית? זה מה שעושה את חיל האוויר?

"כן, תתפלאי, חיל האוויר הישראלי נחשב למצוין לא רק בזכות הטכנולוגיה והמטוסים, אלא בעיקר בזכות האנשים המרכיבים אותו, והסביבה שבה הם חיים וצומחים. בחיל האוויר הישראלי מדברים על אחריות, לא על אשמה. תהליך הלימוד בחיל האוויר כולל הצבת משימות, השגת יעדים, תִּחקור ביצועים והפקת לקחים, ואלה יסודות שחשוב להעביר גם לאזרחים. 70 חברות ישראליות, מהגדולות במשק, כבר ביקרו אצלנו כדי ללמוד בעזרת הסימולטורים שלנו על הדרך לקבלת החלטות, מנהיגות, התאוששות מכישלון ועבודת צוות. למעשה, זהו מרכז למידה יחיד מסוגו בעולם שמתמחה בבניית יכולות להשגת מצוינות אישית, צוותית וארגונית".

"הטייסת" - זה שמו של המתחם החדש בגלילות, שמזמין את הקהל הרחב (מגיל 12 ומעלה) להכניס יד ורגל לטייסת קרב. אם מעולם לא התגברת על הכישלון שחווית כשלא התקבלת לקורס טיס, ואם עדיין מקננת בך השאיפה לשבת בקוקפיט ולאחוז בסטיק - חלומות מתגשמים.

 

"זה גם החלום הפרטי שלי שמתגשם כאן. כתבתי תוכנית עסקית וגייסתי את התקציב — כמה מיליוני שקלים טובים — תוך שלושה שבועות", הוא אומר. ואכן, תוך שמונה חודשים מרגע ההחלטה המיזם שלו יצא לדרך, וכך זה נראה במציאות: קבוצה של אנשי עסקים נכנסת לסינמה סיטי גלילות. ז'קטים מחויטים, אפטר־שייב יוקרתי ועניבות. הזמינו אותם לגיבושון של העבודה ובאופן טבעי הם ניגשים לקופות הקולנוע. רגע, למה יש כאן שלט שמכוון אותם למעלית? פליאתם גוברת בקומה השנייה, כשהם מתבקשים להיכנס לתאי הלבשה ולהחליף את בגדי השרד בסרבלי טיסה.

 

טייסים לא מתנשאים

מתחם הטייסת בנוי כהעתק של מבנה טייסת קרב וכולל חדרי תדריכים ("כל חדר קיבל שם של מבצע עבר בעל השלכות אסטרטגיות על המדינה") חדר תחקירים, חדרי הלבשה, חדר מבצעים ואפילו מועדון. רק בריכת השחייה ומגרש הכדורגל נעדרים מהנוף. סדר היום בטייסת מקביל לזה שבטייסת קרב אמיתית: עלייה על סרבל וציוד טיסה, הדרכה, תדריך בוקר, קבלת משימת טיסה ויעדים, טיסה מודרכת בסימולטור ותחקיר בסיום הפעילות. אל תצפו לחיים קלים. מצבת כוח האדם של הטייסת מונה ארבעה טייסי קרב ועשר מדריכות סימולטורים, שרכשו את המקצוע הזה במדים.

 

"בישראל הקורס הצבאי של הדרכת סימולטורים פתוח היום רק בפני חיילות", אומרת טל גירטלר, 25, מתל־אביב. "פשוט כי מחקרים הוכיחו שלגברים קל יותר לקבל הדרכה ולהודות בכישלונות בפני נשים מאשר בפני גברים", היא מסבירה.

 

וזה היה חלום חייך? להדריך טייסים?

"נראה לך? חלמתי להיות טייסת, אבל נשרתי במיונים המוקדמים, דווקא בשלב הסימולטור, כנראה מרוב לחץ. באתי בתחושה של, 'אני חייבת להצליח', לחצתי על הכפתורים אינספור פעמים, וכשהמאבחנת בישרה לי שנכשלתי זה היה משבר גדול. איבדתי לגמרי את המוטיבציה מפני שלא ראיתי שום תפקיד אחר חוץ מטיס. התגלגלתי לכל מיני מיונים, וכשהציעו לי קורס מדריכת סימולטור זה היה כמו מלח על הפצעים. הכרזתי שאני לא אשב מול כל אלה שהצליחו במה שנכשלתי. הייתי בטוחה שהמפגש עם חניכי הקורס יהיה לי קשה ומכאיב".

 

במהלך הקורס ושמונת חודשי ההכשרה היא שינתה את דעתה. "הלימודים היו מרתקים וגיליתי שאין סוף להתמקצעות. נושא ההדרכה קסם לי, מגיל צעיר הדרכתי במחול וזו הסיבה שהחלטתי לצאת לקצונה, ובסופו של דבר הבנתי שכולנו קורצנו מאותו החומר ושלכל אחד יש חוזקות משלו".

 

להפתעתה, הטייסים העתידיים קיבלו אותה ללא אף טיפה של התנשאות. "מעולם לא הרגשתי שהם מקטינים אותי בגלל שאני צעירה או מפני שאני לא טייסת. להפך, הם תמיד אומרים, 'מדריכות הסימולטור יודעות יותר טוב מאיתנו'. יש הרבה מדריכות סימולטור שיוצאות לקורס טיס במהלך השירות, גם אני התלבטתי אם לתת לעצמי הזדמנות שנייה, והחלטתי לוותר על החלום כשהבנתי את החשיבות שלי כמדריכה. זה לא קל לשבת מול מפקדי טייסות ולתחקר אותם על ביצועים פחות טובים, צריך המון ביטחון עצמי כדי לעמוד בכך, אבל התרגלתי לחלוקת העבודה. הם מלמדים על טיסה ואני תורמת להם מהידע שלי על מבנה המטוס ותפעול תקלות".

 

העבודה שגירטלר מבצעת היום בסימולטור האזרחי מאתגרת אותה בגלל הגיוון האנושי. "בצבא הייתי בסוג של חממה, היו לי מאות מתאמנים שהגיעו כמה פעמים בשנה. לכאן מגיעים אנשים מכל הסוגים, מחובבי סימולטורים ועד לכאלה שבפעם הראשונה בחייהם רואים מה זה סטיק. המשימה שלי היא לחבר אותם לאווירה החיל אווירית, וזה בפירוש לא מגרש משחקים, כי התחקיר והתדרוך שאנחנו עושים כאן זה ממש כמו הדבר האמיתי.

 

יש גיבורים בשמיים

אופק וקנין נולדה וגדלה בקריית־שמונה, תחת ההפצצות של מלחמת לבנון השנייה. מה שגרם לה לפתח רגשות חמים אל חיל האוויר: "בכל פעם שהבית רעד מהפצצות, אבא אמר לי, 'אל תדאגי, זה רעש טוב, יש גיבורים ששומרים עלינו מלמעלה'. כשהגעתי לצבא, התמיינתי למודיעין, ובמקביל הציעו לי לצאת לקורס מדריכת סימולטורים, לא ידעתי מה זה, אבל מהר מאוד הבנתי את גודל האחריות שמוטלת עליי. כשאת יושבת עם מתאמן בסימולטור, את שווה לו. את יכולה להביע את דעתך במלואה. זה לא כך במקומות אחרים בצבא, שם אתה יכול להביע את דעתך במלואה רק בהתאם לקישוטים שיש לך על הכתפיים. בתפקיד הזה הרגשתי שאני יכולה להגיד הכל מפני שהשיח הוא בין שניים. ברגע שהדלת נסגרת הדרגות נשארות מחוץ לחדר התחקיר".

 

גם הדיסטנס?

"כן. ההיררכיה הצבאית קיימת בתפקידים מסוימים בהנחה שהיא תשפר את ביצוע המשימה, אבל כמאמנת טיסה אין טעם לקרוא למישהו 'המפקד', מפני שזה לא ישרת את המטרה, שהיא הסתכלות פנימית ולמידה משותפת. גם למפקדים הבכירים פניתי בשמותיהם הפרטיים מפני שלא דיברתי אל הדרגה, אלא אל האדם. התחקיר שערכתי לטייס צעיר היה זהה לזה שערכתי למפקד הטייסת, מפני שבשני המקרים ידענו שהלמידה תוביל להצלחת המשימה ואפילו להצלת חיים. היו מקרים של תקלות שתירגלנו באימון ושהטייסים נאלצו להתמודד איתן באוויר. הידיעה שגם לך יש חלק בעובדה שהטייס תיפעל את התקלה בצורה הנכונה, והצליח להציל את חייו נותנת סיפוק אינסופי. התפקיד הזה מאוד ביגר אותי ותרם לביטחון העצמי שלי. כשמנהלים שיח בגובה העיניים עם מי שיכול להיות אבא שלך זה מחזק גם מחוץ לגבולות השירות הצבאי".

 

האימון בטייסת האזרחית, אומרת וקנין בת ה־22, מאתגרת אותה אפילו יותר מאשר בטייסת הצבאית, דווקא בגלל חוסר הידע של המאומנים. "בשבתות באות משפחות שאין להן שום מושג בתפעול מטוס וההדרכה חייבת להיות הרבה יותר מפורטת ויסודית".

 

רגב, מייסד הטייסת, ראיין אותה בעודה במדים, בחודש האחרון לשירותה הצבאי, ועם שחרורה היא עקרה מקריית־שמונה לחולון כדי להתקרב למקום עבודתה. "אני גרה אצל סבתא שלי ואנחנו שומרות אחת על השנייה עד שאחליט מה אני רוצה ללמוד בשנה הבאה".

 

הטייסת מציעה מגוון מסלולים: יחידים וקבוצות (לטיסה חד־פעמית או לתוכנית אימון הדרגתית), קורסים וסדנאות לארגונים המועברים על ידי טייסים ויועץ ארגוני, תוכנית צעירי הטייסת המיועדת לבני נוער (20 מפגשים) וימי כיף וגיבוש לחברות וארגונים. את "הטובים לטיס והטובות לטייסים" תשאירו בבית.