השעה 23:00 בלילה. עדי יאנה (31), נשואה ואם לילדה (3) שנמצאת בסוף החודש התשיעי להריונה, הייתה בדירתה באשקלון. עדי, הסובלת מבעיה בקרישת הדם, נתקפה בסדרת צירים שפרקי הזמן ביניהם היו שונים. מכיוון שהרופא הסביר לה באותו בוקר שרק אם היא נתקפת בצירים כל חמש דקות עליה לגשת לבית חולים, היא החליטה בינתיים להישאר בבית. "לא הייתי מודאגת", סיפרה אתמול.
ואז החל מסע האקסטרים. "פתאום הגיע ציר חזק, ואז אני רואה את הראש של הילדה מבצבץ החוצה. צרחתי לבעלי 'הלידה מתחילה, בוא נטוס לבית חולים'", סיפרה עדי. בעוד הילדה ממשיכה לצאת הגיעה עדי איכשהו למכונית. בתושייה מעוררת התפעלות ניגשה למושב האחורי, יצרה לעצמה מרווח, והניחה את רגליה על הרצפה.
בתוך כך פתח בעלה עידו בנסיעה מטורפת לבית החולים ברזילי באשקלון, שנמצא במרחק של כמה קילומטרים מביתם. "אני המשכתי ליילד את התינוקת תוך כדי נסיעה, ועוד לפני שהגענו התינוקת הייתה בידיים שלי".
לאחר נסיעה מורטת עצבים של כארבע דקות, שנראו כנצח, הגיעו בני הזוג לבית החולים. בשלב זה, בשל בעיית קרישת הדם שממנה היא סובלת, נקלעה עדי למצב מסכן חיים: קריסת מערכות שכללה דימום מאסיבי, בצקת בריאות ופגיעה בכבד ובכליות. הבעיות הללו לא היו מופיעות אם הלידה הייתה מתבצעת כסדרה, שכן היא הייתה מקבלת טיפול מונע.
למרות המצב, בטרם הועברה לחדר הלידה שאלה את הצוות: "זה בן או בת?" ובאותה נשימה צעקה: "אני לא יכולה לנשום". את התשובה לשאלתה לא הצליחה לשמוע. בבית החולים הבינו מיד את חומרת מצבה ובחדר הלידה קיבל את פניה צוות דרוך ומסור: ד"ר איריס הראל, ד"ר ג'ברי בורהן, ד"ר אירנה שצ'רבינה והמיילדת לירון סקסיג־שני. הם ביצעו בה פעולות מצילות חיים, עירוי דם וצילומי אולטרסאונד, וגם נתנו לה תרופות. במהלך הלילה התייצב מצבה של עדי, ולמחרת בבוקר היא כבר היניקה את התינוקת, שיצאה לאוויר העולם בריאה ושלמה.
"הייתה המון עבודת צוות, אבל ההצלחה היא בעיקר בזכות עדי שנלחמה כל הזמן. זאת הייתה דרמה של ממש", מספרת המיילדת. עדי והתינוקת, שזכתה לשם רונה, עדיין נמצאות בהשגחה בבית חולים, ובימים הקרובים צפויות להשתחרר הביתה.
עדי סיכמה את ההרפתקה: "אני מודה לרופאים וגם למיילדות שהצילו את חיי - לאה מרגלית, קארינה רפאלוב, נאדיה וקנין וגל מלכה".