התובע (33) רכב על אופנוע ברחוב ירמיהו בירושלים ועצר ליד מונית בצומת מרומזר עם רחוב ברנדייס. כשהרמזור התחלף לירוק הוא נסע מבלי שהבחין ברכב שהגיע ממול וחצה את הצומת ברמזור אדום.
הרכב הדף אותו אל המונית והוא הובהל לבית החולים שערי צדק, שם נותח אחרי שאובחן עם שברים בשתי הרגליים.
הנהג הפוגע הורשע בבית המשפט לתעבורה בעבירות של רשלנות, אי ציות לאור אדום, גרימת חבלה של ממש וגרימת נזק לרכב. ב-2014 הגיש הרוכב תביעה נזיקית נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח (התביעה לא הוגשה במסלול של נפגעי תאונת דרכים משום שלנפגע לא היה ביטוח).
הרוכב ביקש להסתמך על הכרעת הדין המרשיעה שמוכיחה לטענתו את אשמתו הבלעדית של הנהג הפוגע בתאונה, שבעטיה עליו לפצות אותו על הנזקים הרפואיים והכלכליים שנגרמו לו.
מנגד, הנהג וחברת הביטוח ביקשו בתגובה לייחס לרוכב אשם תורם משמעותי של לפחות 40%, כיוון שיכול היה למנוע את התאונה לו היה מביט מסביבו לפני שהחל בנסיעה ועומד מאחורי המונית במקום לצדה. אך השופטת יעל הניג קבעה כי גם אם התובע נהג בחוסר זהירות, אין להטיל עליו אשם תורם. היא הבהירה כי הנתבעים לא הוכיחו ששדה הראייה אפשר לו להבחין בנהג וממילא הוא לא היה אמור לצפות שכלי רכב אחר יתפרץ לצומת באור אדום. לפיכך נקבע כי האחריות לתאונה ולנזקי התובע מוטלת כולה על הנתבע.
מכאן המשיכה השופטת לבחינת נזקיו של הרוכב והפיצויים שמגיעים לו בהתאם להם. לבסוף נפסקו לו פיצויים של 421,502 שקל על הפסדי שכר ועוד 150 אלף שקל על עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות וכאב וסבל.
לאחר ניכוי 88,070 שקל שקיבל התובע מביטוח לאומי, חויבו הנתבעים לשלם לו 483,432 שקל בנוסף להחזר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 113,124 שקל.