המתינה עם גביית המזונות – והפסידה אותם

ארבע שנים חיכתה אישה לפני שהחלה לפעול לגביית חוב של כ-375 אלף שקל. השופט גורודצקי סבר שכנראה היא לא הייתה זקוקה להם

עו"ד חיים נ. אלקבץ, פסקדין פורסם: 18.01.19, 09:01

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה בקשה של אישה לגבות מבעלה לשעבר חוב מזונות של כ-375 אלף שקל: השופט פליקס גורודצקי קבע שהיא המתינה יותר מארבע שנים עם פעולות הגבייה בהוצאה לפועל, ולא הצליחה לשכנע אותו שלשיהוי הייתה סיבה מוצדקת.

 

בני הזוג, הורים לשלושה ילדים, התגרשו כבר ב-2007. מרגע שהאב לא שילם לכאורה את המזונות חלפו ארבע שנים עד שהאישה פנתה ללשכת ההוצאה לפועל כדי לגבות את הסכום שהצטבר לטענה ל-375,427 שקל. בשלב הזה הפנתה אותה רשמת ההוצאה לפועל קרן פרג'ון זיטמן לקבל אישור לגביית החוב מבית המשפט למשפחה, בהתאם לחוק המזונות שקובע כי שיהוי של שנתיים בגבייה מצריך היתר.

 

ביוני 2017 הגיעה עתירת האם לקבלת האישור, ובמסגרתה הסבירה כי מאחר שפסק הדין פרס את חוב העבר ל-24 תשלומים, היא חשבה שעליה להמתין שיחלפו כל 24 החודשים עד שתוכל לפתוח נגד האב תיק בהוצאה לפועל. למרות העיכוב, היא ביקשה לאפשר לה לגבות את החוב מטעמי צדק ומדיניות משפטית, כדי שלא לתמרץ סרבני מזונות להתחמק מתשלום בתקווה שבסופו של דבר יהיו פטורים.

 

האב טען מנגד ששילם את החוב במלואו, ובתגובה להסבריה של גרושתו הוא השיב כי היא ידעה היטב מהן זכויותיה בגבייה, שכן הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, כך שהטענות שלה לא מגלות סיבה טובה להמתנה הארוכה.

 

ואכן, השופט פליקס גורודצקי דחה את התביעה וקבע שמי שמשתהה בגביית חוב מזונות צריך להוכיח לבית המשפט את סיבת העיכוב ולשכנע אותו שהיא מוצדקת. הוא לא קיבל את הסברה של האישה להמתנה של יותר מארבע שנים ומנה לכך כמה נימוקים.

 

ראשית, משום שהיא הייתה מיוצגת וסביר להניח שעורך הדין הסביר לה את משמעות פסק הדין. שנית, היא למעשה הודתה כי "ישבה בחיבוק ידיים" במשך 24 חודשים מבלי לעשות דבר – אף שלטענתה הגרוש לא שילם את החוב.

 

"התנהלות זו של האם מתיישבת עם הפסיקה לפיה אי נקיטת כל פעולה לצורך גביית המזונות במשך תקופה ארוכה, יש בה כדי להעיד על אי נחיצותם של המזונות שכן אילו היו נחוצים סביר להניח שהיו פועלים בהקדם לגבייתם", נכתב בפסק הדין.

 

שלישית, השופט גורודצקי קבע שהאיחור בהבנה שהאב לא מתכוון לשלם את חוב המזונות שלו לא נחשב לפי הפסיקה כעילה לחריגה מסד הזמנים שקובע החוק.

 

לבסוף נקבע כי חששה של האם מפני תמריץ סרבני תשלום אינו משנה, שכן מטרת החוק הייתה דווקא לעודד את גביית המזונות בזמן, ובמהירות האפשרית. לפיכך התביעה נדחתה, אולם מאחר שההליך התנהל במהירות וביעילות השופט חייב את האם בהוצאות נמוכות של 3,000 שקל בלבד.