לשיר עם אמא

יסמין לוי הפכה לכוכבת בינלאומית שמופיעה עם שירי הלדינו מבית אבא על הבמות הנחשבות בעולם. היום היא תופיע יחד עם אמה, כוכבה, על אותה במה. עכשיו הן מספרות על החיים בצל האב, יצחק לוי, שהקדיש את חייו לשימור הלדינו והיה השותף של הנשיא יצחק נבון ז"ל ליצירת המחזמר "בוסתן ספרדי". וגם: על הקריירה המפוספסת של כוכבה שבעלה התנגד שתשיר

כשיושבים עם כוכבה ויסמין לוי לשיחה, יש תמיד נוכחות נוספת ליד השולחן. הבעל והאב, יצחק לוי ז"ל, נמצא איתנו בכל רגע, בכל משפט, כאילו לא הלך לעולמו לפני למעלה מ־40 שנה. האיש, שהיה שותפו של הנשיא יצחק נבון ז"ל ליצירת המחזמר המצליח "בוסתן ספרדי", הקדיש את חייו לחקר ולשימור המורשת המוזיקלית של יהדות ספרד. אחרי מותו, נאלצה כוכבה להתמודד עם בקשתו הלא־שגרתית — להשמיד את האוסף האדיר של הקלטות קטעי המוזיקה שאסף כל חייו.

 

"במשך חייו עבר אבא מבית דוברי לדינו אחד למשנהו עם טייפ סלילים ענק והיה מקליט כל מי שיכול היה לשיר משירת יהדות ספרד", מספרת יסמין. "האנשים ששרו לו היו כבר בני 80, חלקם זכרו את הלחן וחלקם זכרו חלקית, או זייפו. התפקיד שלו היה לפענח כמוזיקאי מהו הלחן, ולשים אותו על הכתב. הפחד הכי גדול שלו היה שאחרי מותו יבואו אנשים וייקחו את ההקלטות ויפענחו אותן אחרת. וזאת הייתה הצוואה שלו. אז עשינו את זה ובכינו".

 

כוכבה, אלמנה צעירה ואם לארבעה קטנטנים (יסמין הייתה אז בת שנה בלבד), קיבלה הצעות כספיות נדיבות ביותר מאנשים שרצו לרכוש את האוסף הנדיר, אבל סירבה לכולן. "אני אמות ולא אתן", היא אומרת היום, באותו להט של אז.

 

את אותה נאמנות היא מביעה גם בהופעות שלה על הבמה. "אני יודעת בדיוק איך הוא היה אוהב לבצע את השיר, ואני הולכת בדיוק לפי זה", אומרת כוכבה, שעם נישואיה ליצחק לוי נכנעה לדרישתו לוותר על השירה, וחזרה אליה רק שנים רבות אחרי מותו. "היא הייתה שרה במטבח, עם הסירים, ואני לידה במטבח, ומהמטבח הלכתי לסטודיו ומהסטודיו לבמות בכל העולם", אומרת יסמין.

עבור כוכבה הדרך מהמטבח לסטודיו, ולהקלטה של האלבום "שרה לדינו" שהפיקה לה יסמין ב־2011, נמשכה עשרות שנים. "כמעט 40 שנה", היא אומרת, והצחוק מתגלגל בקול ובעיניים היפות, ללא שמץ של אכזבה, כעס או תסכול פמיניסטי.

 

היום אפשר יהיה לשמוע אותה בהופעה בבית הקונפדרציה בירושלים. המרכז למוזיקה אתנית בניהולו של האמנותי של אפי בניה מעלה חודש שלם של "שירת נשים", וכוכבה תארח במופע שלה את הבת יסמין. "המופע הוא שלה. אני רק מפריעה לה", צוחקת יסמין, שמגדירה את אמה כאחת מאחרוני המוהיקנים, שעדיין שרה את הלדינו כמו פעם.

"אני אף פעם לא שרה שירים שמחים. לא סובלת שירים שמחים", אומרת כוכבה, אבל מבטיחה שבמופע שלה יהיו שירים שהקהל אוהב. "כי אני לא יכולה לשיר רק שירים שאני אוהבת. כולם רוצים להשתתף".

הבת יסמין נחשבת היום לכוכבת בינלאומית. היא מופיעה עם שירי הלדינו מפעם בעיבודים מודרניים בכל העולם וזוכה להצלחה אדירה בבמות נחשבות באירופה וארה"ב. עכשיו, היא גם מועמדת כמעט ודאית לאחד התפקידים הראשיים במחזמר המדובר "זה אני" של מאור זגורי, הכולל את להיטיו הגדולים של אייל גולן."אני סירבתי לשיר את שירי הלדינו בשקט ובעדינות, עם נבל וגיטרה", היא אומרת. "בבית גדלתי על קולות ענקיים, של אדית פיאף, לוסיאנו פבארוטי, בילי הולידיי, ולא יכולתי להסתפק בקולות לחשושיים. כעסו עליי כשהכנסתי שינויים במסורת, והיו שהפנו לי את הגב".

שבע שנים לקח לה להבין איפה בדיוק היא עומדת מול החומרים המסורתיים. "ובשבע השנים האלה הלכתי לרעות בשדות זרים — והזרים קיבלו אותי", היא אומרת. במסגרת המהפכה שלה, היא הכניסה למוזיקה היהודית הספרדית אלמנטים טורקיים, מרוקאיים, פרסיים. "עשתה מזה מזרחי", אמרו עליה, כביקורת שלילית, אבל יסמין משוכנעת שזה נכון היסטורית. "לא יכול להיות שאתה מגורש מספרד, וחי בטורקיה 500 שנה, ולא מושפע מהתרבות הטורקית", היא אומרת. "הם היו רגילים לנבל וגיטרה ולביצוע עדין כמו 'הנה מה טוב ומה נעים', ואני אמרתי, 'זה לא נעים. זה שיר פוצע'".