האירוע התרחש במרץ 2017. התובעת, תושבת איטליה שהייתה בביקור בארץ, סיפרה שצעקה מתוך המעלית, ושכנים ניסו לעזור אך ללא הצלחה. לאחר שהגיע החילוץ היא יצאה מהמעלית והתעלפה, ומשם נלקחה לבית חולים. בבית המשפט סיפרה שבעקבות המקרה היא סובלת מפחדים וחרדות. אל תביעתה היא לא צירפה חוות דעת רפואית, אלא תבעה נזק בגין "כאב וסבל".
מנגד, חברת המעליות טענה שפעולת החילוץ נעשתה תוך 20 דקות מקבלת ההודעה על התקלה. לדבריה, לתקלה זו לא קדמו תקלות אחרות. היא אף הגישה הודעת צד שלישי נגד נציגות הבית המשותף, שבה טענה כי בהתאם להסכם בין הצדדים, התחייב הוועד להודיע על כל תקלה במהירות האפשרית, לחלץ בהתאם להוראות ולבטח את דיירי הבית והמשתמשים במעלית מפני כל הסיכונים שעלולים להיגרם.
אלא שהשופט מזרחי דחה את הודעת הצד השלישי והבהיר כי לפי החוזה, האחריות לתפעולה ולתקינותה של המעלית רובצת על החברה בלבד, מה גם שעד מטעמה אישר שלא ערך לנציגות הדרכת חילוץ אנשים ממעליות.
בנוגע לתביעה העיקרית דחה השופט דחה את גרסת החברה וקבע שהקשישה הייתה כלואה במעלית לפחות כ-37 דקות. הוא הבהיר כי לפי דוח תקלות הוכח שמדובר במעלית ישנה בעלת "רצף של תקלות" – גם לפני המקרה וגם אחריו – והתובעת לא הייתה הראשונה שנתקעה וחולצה ממנה.
בפסק הדין הובהר כי לנוכח מצב המעלית, החברה הייתה צריכה להעמיד כלפיה מערך שירות נגיש וזמין יותר. בנוסף, רצף כזה של תקלות חייב אותה להמליץ לנציגות הבית לבצע תיקון יסודי במעלית.
בתוך כך נציג החברה העיד שהיא מונה 35 עובדים המעניקים שירות לכ-1,300 מעליות. על כך כתב השופט מזרחי כי "זהו מערך שירותי שאינו מספק מענה מהיר מספיק לאדם שנתקע במעלית". הוא הבהיר כי אמנם היתקעות במעלית היא סיכון סביר, אולם "פרק הזמן שבו שהתה התובעת בתוך המעלית הינו בלתי סביר".
בנוגע לגובה הפיצוי, התחשב השופט בכך שהתובעת חוותה חוויה קשה אשר נחרטה בזיכרונה, והאירוע נטע אצלה "בהלה וחרדה של ממש". הוא חייב את החברה לשלם לה פיצויים בסך 15 אלף שקל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.
בנוסף, חברת המעליות חויבה לשלם לתובעת את הוצאות טיסתה לישראל (הלוך ושוב) לצורך המשפט. היא גם חויבה לשלם לנציגות הבית הוצאות משפט בסך 2,500 שקל ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20%.