בעלת השליטה הבלתי מעורערת בתחום היא DJI הסינית. היא לא המציאה את הרחפן הצרכני - Parrot הגיעה לשוק עוד ב-2010 עם ה-AR Drone שלה - אך מאז ש-DJI הציגה את סדרת ה-Phantom שלה ב-2013, ואז את Mavic ב-2016, השוק הזה החל לצמוח במהירות מסחררת. כיום יש ל-DJI נתח שוק עולמי של יותר מ-70% בתחום הרחפנים הצרכניים.
זוהי תקנה מ-1981, שמטרתה רגולציה של טיסנים עם כנף קבועה. מצד אחד, היא לא תמיד רלוונטית למציאות של רחפנים, ומצד שני היא גם לא תוכננה ל-20 אלף רחפנים באוויר. לכן מתכננים כיום ברשות התעופה האזרחית חקיקה שתשווה את המצב אצלנו למצב בארצות הברית.
מה זה אומר? אם החקיקה הזו תיכנס לתוקף, מה שיקרה כנראה בתחילת השנה הבאה, יידרשו כל בעלי הרחפנים וכל רוכשי הרחפנים לרשום את הכלים שלהם במאגר מיוחד, לשלם אגרה של כמה עשרות שקלים וכן לעבור מבחן עיוני. המטרה היא להפוך את התהליך לפשוט עד כמה שרק ניתן - עם הרשמה, בחינה ורישוי כתהליכים אוטומטיים שמתבצעים דרך האתר. לאחר מכן יידרשו בעלי הרחפנים לסמן את הכלי שלהם במספר זיהוי. מי שיטיס בלי רישיון, או במקום אסור, יקבל קנס. ברשות התעופה האזרחית אומרים כי הקנסות יהיו גבוהים, ועשויים להגיע לאלפי שקלים. בני 12 ומעלה יוכלו לרשום על שמם רחפן להטסת "ספורט ופנאי", ובני 16 ומעלה יוכלו לרשום רחפן גם לפעילות מסחרית.
ואם כבר בפעילות מסחרית עסקינן, החקיקה החדשה צפויה להקל מאוד על מי שמבקשים לרכוש ולהטיס רחפן בצורה מסחרית, תוך חיסכון של אלפי שקלים באגרות ופישוט תהליך הרישוי. התקנות, אגב, מתייחסות לרחפנים במשקל של 250 גרם ועד 25 קילוגרמים. רחפנים זעירים לשימוש פנים - ובאופן כללי, שימוש ברחפן בתוך מבנים - לא כפופים לחקיקה הזאת.
ניידות: חולמים לקחת את הרחפן לחו"ל? כדאי שהוא יהיה קטן מאוד או מתקפל. גם אז, כדאי לכם לבדוק את הרגולציה במדינה שאליה אתם טסים. לכל מדינה חוקים משלה בנושא.
המצלמה: כאן חשוב להבין לא רק כמה מגהפיקסלים יש בחיישן, ואם הרחפן יודע לצלם Full HD או 4K - צריך להבין גם איך המצלמה מיוצבת. ברחפנים הפשוטים והזולים הייצוב הוא אלקטרוני, מה שלא אידיאלי כשמדובר בסביבה עם רוחות. ברחפנים היקרים יותר, המצלמה נמצאת על גימבל, שמטרתו לייצב אותה גם כשגוף הרחפן עצמו רועד.
בקרים: יש רחפנים שנשלטים על ידי הסמארטפון, באמצעות אפליקציה ייעודית, יש כאלה שנשלטים באמצעות שלט פיזי, ויש שמאפשרים את שתי דרכי השליטה. השליטה באמצעות הטלפון תיעשה בדרך כלל באמצעות WiFi, ולכן תהיה מוגבלת לטווח החיבור. השליטה באמצעות שלט ייעודי תיעשה דרך ערוץ תקשורת לטווח רחוק יותר.
מעבר לכך, יש רחפנים שניתן לשלוט בהם באמצעות מחוות. כאשר תסמנו ריבוע סביב הפנים שלכם, למשל, הרחפן יוכל להפעיל טיימר. ניתן לתת כך פקודות של מעקב אחר אדם, ביצוע שוטים סינמטיים ועוד. ישנם גם רחפנים עם שליטה קולית, ורחפנים שאפשר לשלוט בהם תוך שימוש במשקפי מציאות מדומה.
בטיחות: חיישנים שמאפשרים לרחפן להימנע ממכשולים אומנם מייקרים אותו, אבל אם אתם לא רוצים שהכלי שלכם ייתקע בעץ, אולי זו אופציה לא רעה. מעבר לכך, כדאי לוודא שהרחפן יודע להבין שהסוללה שלו עומדת להיגמר ויכול לחזור באופן אוטומטי למקום שממנו המריא.
בתחתית הסולם נמצא ה-Tello, שמיוצר בעצם על ידי חברת Ryze באמצעות טכנולוגיות של DJI. מחירו בישראל כיום נמוך מ-500 שקלים, והשליטה בו מתבצעת דרך הסמארטפון. זהו רחפן זעיר ופשוט יחסית, בלי טכנולוגיות שמטרתן למנוע התנגשויות ועם מצלמת 5 מגהפיקסל. הוא יכול לטוס עד 13 דקות, קשה לו עם רוחות וייצוב התמונה בו אלקטרוני (פחות טוב מייצוב אופטי). זהו צעצוע לכל דבר ועניין, רחפן קטן וחמוד למתחילים.
מדרגה מעל ל-Tello נמצא ה-DJI Spark. גם הוא רחפן זעיר, שיכול להמריא מכף היד, אבל כאן כבר מדובר במוצר עם טכנולוגיה מתקדמת. הוא כבר יכול לעקוב אוטומטית אחר בני אדם, לצלם תמונות בלי צורך בשלט תוך זיהוי מחוות ידיים, לעוף בדפוס מתוכנת מראש ולהגיע למהירות של עד 50 קמ"ש. יש לו מצלמת 12 מגהפיקסל וייצוב באמצעות גימבל. על התענוג הזה תצטרכו לשלם כ-2,100 שקל.
רמה למעלה נמצאת סדרת Mavic. אלו הרחפנים הצרכניים הכי יקרים של DJI, ומחירם מתחיל ב-3,699 שקל (ל-Mavic Air) ומגיע לכ-7,200 שקל (Mavic 2 Pro). יש להם מצלמות מצוינות עם ייצוב שמצליח לנטרל השפעה של רוחות, זיהוי מכשולים מתקדם, יכולת להישאר כמעט חצי שעה באוויר וטווח של שבעה קילומטרים (שאינו רלוונטי בארץ כי אסור להטיס כאן בלי קשר עין).
סדרות Phantom ו-Inspire הן כבר לא צרכניות במיוחד, ומיועדות בעיקר לשימושים מסחריים. המחירים בהתאם.