בטיפול, גרסת החלל

ד"ר ג'ון מרסלוס, הפסיכיאטר של נאס"א, בוחר את האסטרונאוטים ומכשיר אותם לקראת המשימות בחלל. אבל דבר לא הכין אותו ליום האסון של המעבורת קולומביה שבה נספה אילן רמון, ולמפגש הכואב עם אלמנתו רונה והילדים. לרגל ביקורו בישראל הוא מגלה איזה תכונות דרושות לאסטרונאוטים ומה גורם לו לפסול מיידית מועמדים לתפקיד. וגם: למה הוא מאמין שאנחנו לא לבד ביקום, ומדוע הוא פוחד שלא כל החוצנים יהיו נחמדים כמו אי־טי

כבר עשרות שנים שהפסיכולוג ד"ר ג'ון מרסלוס מלווה צמוד את האסטרונאוטים של נאס"א לפני המשימות לחלל, וגם את המשפחות שלהם. אבל גם היום, 16 שנה אחרי אסון הקולומביה שבו מצא אילן רמון את מותו, הוא לא ישכח את הרגע שבו שמע על האסון. "הייתי בכנס בפלורידה כשקיבלתי את הבשורה הקשה על התרסקות המעבורת", מספר ד"ר מרסלוס, הפסיכיאטר של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א. "מישהו סיפר את זה לידי, ואני חשבתי שזאת בדיחה גרועה. אבל אז הביפר שלי החל לרטוט והתמונות כבר רצו על המסך, והבנתי שהנורא מכל קרה. בתוך שעה הייתי על המטוס בדרך ליוסטון והתחלתי לעבור בין המשפחות. 13 ילדים איבדו באותו רגע את אבא או את אמא שלהם".

 

הכרת את אילן רמון לפני המשימה?

 

"לצערי לא. הצוות של אילן לא ביקש סיוע פסיכולוגי לעצמו. זה היה צוות יוצא דופן. הם היו מתואמים כל כך בינם לבין עצמם, שהם עבדו בשיתוף פעולה מופלא על פתרון הבעיות שנתקלו בהן".

 

ואיך היה המפגש שלך עם רונה והילדים אחרי האסון?

 

"אני זוכר את המפגש עד היום. הם ריגשו אותי בעוצמות שלהם, באהבה לאבא שלהם, במסירות שלהם זה לזה ובאהבה לחיים. למדתי לאהוב כל אחד ואחד מהם, והם עזרו לי יותר משאני עזרתי להם. הם עזרו לי להבין את המשמעות האמיתית של החיים ואת הצורך לממש כל רגע ורגע בהם".

 

"החלל הוא סביבה עוינת"

 

מרסלוס מבקר בימים אלה בארץ יחד עם קרובי משפחותיהם של שאר חללי קולומביה, כחלק מפרויקט של קרן רמון. משפחות החללים משתתפות באירועי שבוע החלל הישראלי לזכרו של אילן רמון. באירוע הפתיחה "רמון ספייסלאב", בחרו בכירי תעשיית החלל הישראלית שלושה ניסויים מדעיים של תלמידי בתי ספר מישראל שיישלחו לתחנת חלל בינלאומית.

 

אתה מעורב בבחירת האסטרונאוטים של נאס"א. איך מכינים אותם נפשית?

 

"אין נוסחה קבועה. זה משתנה מאדם לאדם. לרוב אני מברר באיזו תדירות הם מתקשרים למשפחה ולחברים, כי התקשורת בחלל תהיה מוגבלת. שואל אם הקליטו דברים שירצו לשמוע בחלל, כמו מוזיקה, ואיזה משחקים הם אוהבים. יש מי שירצה לכתוב יומן אישי שלאיש לא תהיה גישה אליו, ואחרים יעדיפו לדבר עם חברים. אנחנו לא ממלאים שאלונים פסיכולוגיים, כי רבים מהאסטרונאוטים העידו שעצם מילוי השאלונים מעורר בהם רגשות שליליים. מה שמכריע בסופו של דבר הוא מה שאותו אדם רוצה לעשות, ומה שיגרום לו להרגיש סיפוק והישגיות".

 

קורה שבמהלך ההכנות מחליטים שמישהו אינו כשיר נפשית למסע בחלל?

 

"זה קורה. כשהמועמד סובל מנרקיסיזם וכשהוא חושב שכל העולם סובב סביבו, ושהוא הדבר הטוב ביותר שבא לעולם — הוא לא מתאים למשימות בחלל. טיפוס נרקיסיסטי עלול לסכן את המשימה כי הוא עלול להתעקש שהכל ייעשה על פי רצונו. הוא לא יקשיב לשאר חברי הצוות, ולא ייתן יד להליך קבוצתי בניסיון לפתור בעיות".

 

השהייה בחלל אינה אפשרית בלי ההכנה המדוקדקת הזאת. ד"ר מרסלוס מסביר כי החלל הוא סביבה עוינת שאין לה אח ורע על פני כדור הארץ. הצוות שבוחר בקפדנות את אנשי החלל, מודע לסכנות ונערך להן בהתאם. "בחלל אתה עסוק בהישרדות שלא תפגוש בכדור הארץ", הוא מסביר, "אתה נתקל בהיעדר חמצן וכוח כבידה ומחסור בהגנה מפני קרינה, שעלול לחולל שינויים בדי־אן־איי ולגרום לסרטן. כל אלה יכולים להוות סכנה קיומית לא רק למשימה, אלא לאנשי הצוות עצמם".

 

המועמדים שמגיעים למיונים לוקחים את כל זה בחשבון?

 

"הם לא חושבים על כישלון כעל אפשרות ריאלית. הם אנשים שבדרך כלל הצליחו מאוד בחיים, כאלה שלפעמים לא יודעים מה זה כישלון. הם כל כך טובים במה שהם עושים, ולעיתים תכופות הסיסמה שלהם היא ש'כישלון הוא בכלל לא אופציה'. התפקיד שלנו הוא להכין אותם גם לאפשרות של כישלון. אף אחד לא חסין מטעויות. מדובר בחלליות שהן מעשה ידי אדם ומופעלות על ידי בני אדם, ויש פוטנציאל לכישלון".

 

חלק מהתפקיד של מרסלוס הוא ללוות גם את בני משפחות האסטרונאוטים בזמן שהם בחלל. "כדי להבטיח את הצלחת המשימות של נאס"א, חשוב לנו שהאסטרונאוטים יקבלו לא רק תמיכה פיזית, אלא גם נפשית", הוא אומר. "במשימות הארוכות והקצרות בחלל יש מרכיב לחץ משמעותי, ולכן חשוב לי לעבוד גם עם בני המשפחות של האסטרונאוטים. אני עוזר להם להבין את החרדות שנלוות למשימה".

 

"היכולות שלכם מדהימות"

 

חקר החלל הפך מזמן למדע פופולרי. בימים שבהם נחיתה על מאדים הופכת לאופציה ריאלית, ברור לכולם שהחלל הוא העתיד. גם מרסלוס משוכנע שאנחנו בדרך לשם. ישראל נמצאת חזק בתמונה: בקרוב יוקם מרכז החלל הישראלי הראשון במתחם הדגל של רשת Be All המציעה מתחמי עבודה משותפים בתל־אביב. בסמוך למשרדי "קרן רמון" הפועלים במתחם, יציע מרכז החלל הישראלי סימולציה של מעבורת חלל ויארח מומחים מהעולם, אסטרונאוטים ובני נוער בפעילות החינוכית של "קרן רמון".

 

"החלל יהפוך לפרויקט כלל עולמי, שכל המדינות יוזמנו לקחת בו חלק", הוא אומר. "בעוד על פני כדור הארץ יש לנו גבולות מוסדרים וריבונות ברורה — הריבונות על הקוסמוס תהיה חוויה שיתופית. כשזה מגיע לחלל, זאת בהחלט נראית לי הזדמנות מצוינת לקחת את כל ההבדלים בינינו לכיוון חיובי יותר".

 

איפה ישראל בסיפור הזה?

 

"אני לא אובייקטיבי, כי אני חושב שלישראלים יש יכולות אינטלקטואליות מדהימות, ואני מאמין שהם יהיו בחזית של כל יוזמה. מדינה שתסרב לשתף מדענים ישראלים בצוותי החשיבה, צריכה להיות מטורפת. בהתחשב בהישגים שלכם בעבר וביכולות שלכם, מצפה לכם דור חדש של מדענים צעירים מלאי מוטיבציה למדע, טכנולוגיה ומתמטיקה, אבל גם לאמנות".

 

ואם כבר מדברים על עתיד — הכנת את עצמך לפעם הראשונה שבה צוות שחוזר מהחלל יספר לך על מפגש עם חוצנים?

 

"לא חשבתי על כך. למרות שאני יודע שהיו דיווחים כאלה בעבר, ואפילו עדויות מצולמות. קשה לי לחשוב על זה שאנחנו באמת לבד ביקום. זה פשוט לא ייתכן. החשש שלי הוא שלא כולם נחמדים כמו אי־טי. אז אולי לפעמים אנחנו צריכים להיות זהירים במה שאנחנו חולמים עליו".