התאונה אירעה ב-2015 בביתה של המדריכה-הנתבעת, אולם באותו יום העבירה את השיעור מדריכה מחליפה (הנתבעת השנייה בהליך). ראשה של התובעת היה מונח על כרית בין כותפות המיטה והיא ניצבה ב"עמידת נר", תוך שהיא מרימה ומורידה את המוט הקפיצי המחובר למיטה. כאשר רגלה האחת הייתה על המוט והשנייה על המיטה, החליקה לפתע הרגל מן המוט. אחוזת בהלה הרימה התובעת את ראשה מהכרית ונחבטה בשיניה מן המוט שירד מטה בעוצמה רבה.
ככל הנראה, במהלך החלקת הרגל וירידת המוט התנתק תֵפֶס שרשרת ביטחון ממקומו והוביל לגלישת המוט מעבר לנקודה שבה היה אמור לעצור במקרה של תקלה. בעקבות זאת נעקרו ממקומן ארבע שיניים ושן חמישית נפגעה. בנוסף נגרמו לתובעת נזקים לשפתיים. בעקבות זאת היא עברה טיפולי שיניים אינטנסיביים וכן טיפולים אסתטיים, ותזדקק להחלפת שתלים וכתרים כל 15-10 שנה.
בעלת הבית ביקשה להטיל את האחריות על המדריכה המחליפה. בין היתר היא טענה שיצאה מנקודת הנחה שהמדריכה יודעת שאת התרגיל האמור לא עושים בקבוצה, ועל כן גם לא הנחתה אותה בנדון. לטענתה, התרשלות המדריכה התבטאה בכך שלא השגיחה ולא נתנה תדרוך מוקדם.
המדריכה המחליפה טענה מנגד כי בעלת המקום לא דאגה לתחזוקת המכשיר כפי שהייתה צריכה, ולא הדריכה אותה לפני כניסתה לשיעור. היא הוסיפה שלאחר התאונה החליפה בעלת הבית את החלקים של המכשיר בעצמה ללא פיקוח של איש מקצוע.
השופט שי מזרחי שוכנע שהתאונה נגרמה כתוצאה מהתרשלותן של שתי הנתבעות. לדבריו, בעלת הבית תרמה לתאונה כאשר לא החליפה את התפסים כל שנה או שנתיים (בהתאם להוראות), ולא ביצעה במכשיר בדיקות תקופתיו.
בנוגע למדריכה המחליפה הוא שוכנע שהייתה צריכה לשהות לצדה של התובעת בזמן ביצוע התרגיל ולשים יד על המוט, בהתאם להוראות היצרן של המכשיר. "שני כשלים אלה, אלמלא אירעו, היו יכולים למנוע את התאונה ואת הפגיעה הקשה בשיניה של התובעת", נכתב בפסק הדין.
בתוך כך דחה השופט את הטענות בדבר אשמתה של התובעת, וקבע כי החלקת רגליה מהמוט היא סיכון שהיה על המדריכה לצפות כחלק מביצוע התרגיל. "לא היה דבר שהתובעת יכלה לבצע בעת התרגיל אשר היה בו כדי להקטין או למנוע את הנזק שבא עליה", כתב.
לאחר ניתוח מפורט של הנזקים שנגרמו לתובעת הורה השופט מזרחי לנתבעות לפצות אותה בכ-970 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 241 אלף שקל.