הבעל עזב את הבית ב-2016 ותבע לפרק את השיתוף בו. מנגד, האישה טענה שהיא זכאית ל-80% מהרכוש המשותף שנצבר לאורך חייהם המשותפים, כולל הבית.
דרישתה לחלוקה לא שוויונית הושתתה על הטענה שלפיה בעלה נהג לעבוד שעות ארוכות והיא זו שגידלה את הילדים ודאגה לצורכי הבית. היא הוסיפה שהקריבה את ההתפתחות המקצועית שלה לטובת הצלחתו של בעלה – שמכהן היום במשרה בכירה ומרוויח 42 אלף שקל בחודש.
מנגד טען הבעל כי אשתו השקיעה אף היא בקריירה שלה ועבדה לאורך השנים במשרה מלאה. זו גם הסיבה ששכרו מטפלת ושלחו את הילדים למעונות יום. לטענתו, אשתו לא הקריבה למענו דבר ודאגה יפה לעצמה, והתפתחותו נבעה מיחסי אנוש מעולים, כישרון ויכולות בתחום העיסוק שלו.
השופטת מירה רום פלאי קבעה כי "איזון" הצלחתו המקצועית של אחד מבני הזוג באמצעות חלוקת רכוש לא שוויונית או פיצוי כלשהו ייעשה רק כשהוכח כי נכס קריירה כזה או אחר הושג על ידי בן הזוג בזכות ויתורו של הצד השני על הקריירה לטובת הבית.
השופטת לא התרשמה כי תנאי זה מתקיים במקרה שבפניה. לקביעתה, הראיות מעידות כי שני הצדדים הכירו צעירים ופיתחו קריירה יפה לאורך השנים.
אמנם שכרו של הבעל גדל הרבה יותר מזה של האישה, אך השופטת קבעה כי הצלחתו לא הייתה על חשבונה, שהרי האישה מרוויחה יפה בעצמה ואף הצליחה לחסוך במרוצת השנים מאות אלפי שקלים מהכנסותיה.
"כשרונו של האיש, והמזל ששיחק לו, אפשרו לו לצמוח מבחינה מקצועית ולהרוויח משכורות גבוהות", כתבה. "לא מצאתי כי האישה הקריבה את הקריירה שלה למען הצלחתו המקצועית של האיש ואף לא מצאתי כי היא ויתרה איזה שהם ויתורים למען הצלחתו... לא משום שהיא לא רצתה, פשוט משום שלא היה בכך צורך".
משכך השופטת לא סברה שהאישה זכאית לפיצוי על נכסי הקריירה והמוניטין של בעלה או על פערי ההשתכרות ביניהם, ואף לא לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש.