התאונה אירעה בדצמבר 2009 בשולי כביש 6406 שמוביל ליישוב גן השומרון שבמועצה האזורית מנשה. לפי ממצאי המשטרה ושירות הכבאות, ההרוג (34) נסע על ג'נט (חישוק הגלגל) ללא צמיג לאור כ-1.5 קילומטר, מה שגרם להתחממות באזור המנוע ולהתלקחות כלי הרכב. נמצא כי המנוח היה תחת השפעת אלכוהול כשבדמו ריכוז גבוה של 286 מ"ג, וככל הנראה עצר בשולי הדרך אחרי שאיבד שליטה, ונשרף למוות.
חברת הביטוח סירבה לבקשת הפיצויים של אלמנתו והוריו, בטענה שבהתאם לפוליסה המנוח אינו קורבן תאונת דרכים, ולכן הם הגישו נגדה תביעה נזיקית בשמם ובשם עיזבונו.
המשפחה הגישה לבית המשפט חוות דעת של מהנדס ומומחה טוקסולוגיה. המהנדס אישר את ממצאי המשטרה על נסיבות ההתקלחות, והטוקסולוג קבע כי השילוב הקטלני של אלכוהול בריכוז גבוה עם פחמן דו-חמצני וציאניד גרמו לדיכוי פעילות המוח, ולכן המנוח לא יכול היה להימלט מהרכב.
השופטת עידית וינברגר קיבלה את ממצאיהם, שנתמכים בדוחות המשטרה, שירותי הכבאות ומסקנות נתיחת הגופה במכון לרפואה משפטית באבו כביר. היא הדגישה כי הם סתרו לחלוטין את האפשרות שהמנוח נרצח ביריות כטענת חברת הביטוח. כמו כן, עד ראייה אישר כי ראה את המנוח שניות לפני ההתקלחות יושב לבדו ברכב, בכיסא הנהג. עוד נקבע כי בניגוד לעמדת הביטוח, ריכוז האלכוהול בדמו אמנם הגביל את כישורי הנהיגה שלו אך לא מנע ממנו את האפשרות לנהוג באופן מוחלט.
משכך נקבע כי התאונה נגרמה אחרי שהמנוח עצר בשול הכביש – אם עקב התקלה בצמיג ואם בשל שכרותו – ובזמן הזה המנוע התלקח והאש התפשטה. מכאן שחברת הביטוח טועה, והאירוע עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, הכולל גם מצב של התלקחות שנגרמה בשל תקלה ברכב.
באשר לפיצויים נקבע כי עיזבון המנוח זכאי לתשלום עבור הפסדי השתכרות בשנים האבודות (מהמוות עד לפנסיה), הוצאות קבורה ונזק של כאב וסבל. בסך הכול הועמדו הפיצויים לעיזבון על 278,611 שקל, והם יחולקו בין האלמנה לבין הורי המנוח.
בנוסף, מאחר שהאלמנה הייתה תלויה במנוח למחייתה (היא הייתה עקרת בית והוא המפרנס עיקרי), על חברת הביטוח לשלם לה 1,552,352 שקל עבור אובדן תמיכה ושירותי בעל. לעומת זאת, טענת ההורים כי אף היו סמוכים על שולחנו של המנוח נדחתה, והם לא זכו בפיצויים על אובדן בנם.
בנוסף לפיצויים תישא חברת הביטוח בהוצאות משפט וחוות דעת מומחים וכן בשכר טרחת עו"ד של 13% מסכום הפיצויים (כ-240 אלף שקל).