עם או בלי סודות

None

השאלה שלי עוסקת בקרובי משפחתי היקרים לי ביותר ובחברות הקרובות שלי. אני אמא וסבתא, גרושה הרבה שנים. בני, בנותיי, נכדיי ונכדותיי קרובים אליי. הם פונים אליי עם העניינים המורכבים של חייהם, ואני מעורבת וגם מושפעת ולפעמים סוערת, מודאגת, חולמת עליהם חלומות. אצל אחת בעיות בחיי הנישואים ואצל אחר אני עדה ליחסים רומנטיים "פסולים" כביכול מחוץ למסגרת המקובלת.

 

לפעמים אני נאלצת להתאמץ ולעזור כספית (למרות שהרצון שלי הוא שיהיו עצמאיים לגמרי) ולפעמים לשמוע על התנהגויות לא הכי נורמטיביות. בקיצור, אני איתם בטוב וברע, גם בכישלונות ובחטאים, ומשתדלת לתמוך, אם כי לפעמים במצבים קשים גם נוצרים מתחים ביחסים שלי איתם, התעצבנויות, טענות, ביקורת, מה לא.

 

יש לי כמה חברות שאנחנו תומכות זו בזו. אנחנו משתפות במה שקורה לנו ובמקרים רבים מדובר בסוגיות שקשורות לחיי הקרובים לי. כאשר אני רוצה לשתף חברה קרובה שלי במצוקותיי ובהתלבטויותיי, אז זה תמיד קשור לבני משפחתי. עכשיו, כל אלה הם חומרים דיסקרטיים שלהם, אבל הם מטרידים אותי. האם זה בסדר לשתף את חברתי הטובה? התשובה המתבקשת היא כאילו לא ולא. תשמרי סודות!

 

אבל אם אני משתפת, זה מאפשר לי לרענן את המוח שלי מהמתח ולקבל פרופורציה או מבט נוסף, ולפעמים יש אפילו סיכוי שאנצל משגיאות, כמו ייעוץ לא נכון, כעס לא במקום, תחושת קיפוח או פעולה בלתי שקולה, ואפילו אם לא - זה קצת שחרור מהמתחים שלי. ובכל זאת המצבים האלה יגרמו לי תחושת אשמה כלפי קרוביי, אם אחשוף אותם במידה כזאת או אחרת.

 

איך לדעתך עליי להתנהג?

 

 

לכל קבוצה אנושית יש כללי התנהגות שונים, או מה שנקרא אתיקה או מוסר בין־אישי שונה. יש אנשים שלגביהם חשיפת אירועים המתרחשים בחייהם הפרטיים היא טאבו מוחלט, ואם את מוציאה סיפורים החוצה זה נחשב הפרת אמון, כביסה מלוכלכת בפומבי.

 

בנוסף, אם החברות שלך רכלניות, פושקות שפתיים, כאלו שחייבות לרוץ לספר לחבר'ה, הרי ברגע שהוצאת סיפור מדלת האמות של משפחתך, את מפקירה את הסודות של הקרובים לך לשרשרת של דיבורים ושמועות, שהיקרים לך לא היו רוצים שיתבוססו בבוץ פומבי, ובכך את פוגעת בהם מאוד. מאידך, מן הסתם את בוחרת את חברותייך בהתאם למידת האמון שאת יכולה לתת בהן. נושא זה קל לבדיקה, בהתאם לקלות שבה הן מפקירות את הסודות של חברות אחרות או מרכלות איתך לתיאבון על עניינים מיותרים.

 

כפי שאת כותבת, אם את מעורבת בחיי צאצאייך, הרי מה שקורה להם הוא חלק מחייך וחלק מעולמך. גם לך יש זכויות, גם את בן אדם שמגיע לו לאוורר את חוויותיו ולעיתים את קשייו. אין זה הוגן מצד ילדייך שיוכלו למצוא אצלך נחמה לעת מצוא. הם יוכלו לפרוע את השקט הנפשי שלך בהתאם לצרכים שלהם, בתזמון שלהם, ואת תיאלצי להיחנק ולפעמים להיות מוצפת ללא פורקן.

 

בסיכומו של דבר, מדובר בדילמה שאין לה פתרון בית ספר. יש מינון עדין וזהיר שאת אמורה לנקוט בנושא זה, כולל למצוא דרך נבונה לעדכן את בני משפחתך שעימם את מעורבת לגבי הבחירות שאת עושה עם המידע שהם מפקידים אצלך.