מהצלבות של עדויות מפי שורדים בהרי האנדים, פרטיזנים בסטאלינגרד ואחרוני הקניבלים בפפואה-גיניאה החדשה, מתקבלת תמונה לגמרי לא אופטימית אודות איכותו של בשר אדם כמזון לחובבי גורמה. הטעם מתואר כמתקתק מדי, המרקם – סיבי ושרירי מדי. בסך הכל, מין הכלאה בין יען לחזיר. זה מה שאנחנו אחרי שמחסלים אותנו ומבשלים אותנו.
חניבעל לקטר, בשלן אנין טעם, יודע היטב כי שוק טלה עדיף על שוק נערה. אמנם את הראשון לא כל כך נעים לנשק, אבל השני דורש טיפול ארוך ומעצבן עד להפיכתו לאוסובוקו אכיל. בגלל השרירים והסיבים, רצוי להתייחס לבשר כאילו היה בשר ציד, כלומר, לתלות את הנתח הפוך על אנקול, לייבש וליישן אותו בטמפרטורה של 4 מעלות בערך למשך 72 שעות לפחות, ואז להשקיעו במרינדה שכוללת יין, בצל, עלי דפנה, שום, מעט חוץ, מעט סוכר, פלפל שחור ומעט מלח, לפחות ליומיים נוספים. אם עד אז לא עבר לכם החשק והמשטרה טרם התדפקה על הדלת, אפשר להתמסר לטכניקות מוכרות, כמו תבשילי קדרה בבישול איטי בתנור בחום בינוני - וגם אז ייצא סיבי, נוקשה, מוזר, ואם הנערה המבושלת שעתה בחייה לצווי האופנה ואכלה בעיקר חסה, אז יהיה ממש לא טעים. אנשים שמנים טעימים יותר.
לקטר ממליץ על מתכון של כבד אנושי מלווה בשעועית, ואנחנו אומרים: איכסה. כבד של חיות טורפות, כמונו, הוא עיסה מרירה כל כך, שאפילו השרייתה הארוכה בחלב לא פוטרת אותה מטעם לוואי מגעיל של מיצי מרה. עדיף לשתות אופטלגין נוזלי. גם הלב לא יצלח למעורב ירושלמי: יותר מדי שרירים, כמו ללעוס מסטיק אינסופי. הטחול לא ראוי למילוי בשל המרירות. הלשון קטנה מדי ולא מספקת אפילו כמשעשע-חיך ראוי לשמו. האחוריים די בסדר, אלא שהם שומניים מדי, אפילו אצל עלמות אנורקטיות. הצלעות דקיקות מדי. הזרועות מלאות עצמות. הירך גידית וסיבית. בתור אוכל, אנחנו ממש לא מצטיינים.
אבל יש לו לאדם איבר מופלא אחד, שמתנהג בבישול בדיוק כמו זה של עגל. מוח אנושי עשוי להיות מעדן, בתנאי שנמנעים ממחשבה על כך שהוא יכול היה לכתוב סימפוניה במקום לעלות על שולחננו.
לא נשיא עצות למי שמבקש להפריד את המוח מן הגולגולת העוטפת אותו: ביקור בבית מטבחיים עירוני יספק לכם את כל ההשראה הנחוצה, אם כי יש לחשוב בזהירות על הכלים. ריצוץ הגולגולת בפטיש 5 קילו עלול להחדיר אל הנתח היקר רסיסי עצמות, ואנחנו ממש לא רוצים לפגוע באיכות.
נניח שהתגברנו על הבעיה בחן, והנחנו מוח אנושי במשקל 1200 גרם לערך על טס. יש להקפיד להימנע ממגע של המוח עם קערות ממתכת. נתבונן בו: הוא עתיר פיתולים, אפרורי-אדמדם למראה, ממש לא שונה ממה שיש לפרה ממוצעת בתוך הראש, מבחינת המרקם והצורה – ואומרים לנו שגם הטעם זהה. לפיכך, הנה שלושה מתכונים מהירים ובלתי כשרים בעליל להכנת מוח אנושי מפואר כמנה עיקרית ל – 4 סועדים רעבים ומאושרים.
הכנות ראשונות, זהות לכל המתכונים
חצו את המוח בזהירות לשתי אונות. החדירו את הסכין לאט אל השקע באמצע המוח, וחיתכו. הניחו את האונות זו בצד זו ובידקו מה מצב הגידים המחוברים אליהן. הסירו כמה שאפשר בסכין חדה מאד. קלפו בזהירות את המעטפת המלאה נימי דם. צריך לעשות זאת לאט מאד ובעדינות כדי לא לפצוע את הנתח.
השרו את שתי האונות בליטר חלב טרי למשך שעתיים. לחלב ניתן להוסיף, אם רוצים, שן שום מעוכה, 2-3 עלי דפנה, 4-5 גרגרי פלפל אנגלי, אך אין להמליח. הוציאו את המוח מנוזלי ההשרייה, תנו אותם לכלב ותראו איך הוא משתגע מן הליקוק, יבשו את האונות היטב במגבות בד, הניחו אותן על קרש חיתוך והחליטו אם אתם מעוניינים במוח פאנה, מתכון צרפתי קלאסי, במוח ברוטב פומודורו מן המטבח האיטלקי, או במח'מר מרוקאני מפואר.
מוח פאנה:
מצרכים:
1 מוח אנושי, לא חשוב מאיזו עדה
כף חרדל דיז'ון בלי גרגרים
2 שקיות פרורי לחם משובחים
100 גרם חמאה
כף שמן זית משובח
3-4 ביצים
מלח ופלפל גרוס טרי
2 לימונים חצויים לרבעים
מחבת נחושת או מחבת ברזל כבדה
הכנה
חוצים כל אונה בזהירות לשניים לאורכה, כך שמתקבלות 4 פרוסות מוח דשנות. בקערה קטנה, מערבבים חרדל עם מיץ מחצי לימון, מלח ופלפל, ובעזרת מכחול עבה מברישים היטב כל פרוסת מוח משני צידיה.
טורפים את הביצים בקערה ומשטחים את פירורי הלחם על גבי מגש גדול.
ממיסים את החמאה במחבת, באיטיות ועל אש קטנה ומוסיפים שמן זית, כדי שלא תישרף לנו.
מגלגלים כל פרוסת מוח בביצה ואחר כך בפירורי לחם משני צידיה.
מחליקים בזהירות למחבת, ומטגנים על אש בינונית, בערך 4-5 דקות מכל צד.
מעבירים לתבנית של תנור שחומם מראש ל–160 מעלות, שלא ייצטנן לנו.
חוזרים על הגלגול והטיגון עם שאר הפרוסות: רצוי לטגן רק אחת כל פעם ולאשפזה בתנור בסוף הטיגון.
מוציאים מן התנור, מסדרים על טס נאה במיוחד, ומגישים בחברת פלחי לימון וסלט ירוק ורענן. אין כמו סלט למצפון המיוסר.
מוח ברוטב פומודורו
פומודורו זה בסך הכל עגבניות, אבל כיוון שמדובר באירוע נדיר וחד פעמי, נכין לכבודו רוטב אמיתי, לא מקופסה.
מצרכים:
2 ק"ג עגבניות דשנות, אדומות ויפהפיות, רצוי המוארכות מזן "תמר".
8 שיני שום בשרניות, קלופות וחתוכות לפרוסות
3 גבעולי סלרי אמריקני רעננים וקצוצים
1 גזר פרוס לפרוסות דקיקות
צרור עלי ריחן טריים, חתוכים לרצועות
1 ליטר ציר עוף או בקר. ציר-אדם לא מתאים כאן.
6 כפות שמן זית משובח
מלח ופלפל גרוס טרי
10 עלי אורגנו טריים, למי שאוהב אותם
הכנה:
חולטים את העגבניות במים רותחים, מצננים וקולפים אותן, חותכים לקוביות.
בסיר כבד, מחממים את שמן הזית ומוסיפים לו את פרוסות השום. מטגנים כדקה, או עד שהשום מתחיל להעלות ניחוחות. אסור לו להזהיב ולתפוס מרירות.
מוסיפים את העגבניות ומערבבים בכף עץ. ממשיכים לטגן כחמש דקות, עד שהן מתחילות להגיר נוזלים.
מוסיפים גזר וסלרי, מערבבים היטב, מביאים את העיסה לבעבוע, מוסיפים ציר עוף או בקר, מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה למינימום, מתרווחים בכורסה עם מותחן מהיר, ונותנים לעסק להתבשל לפחות שעתיים לפני שמוסיפים ריחן ואורגנו. ממשיכים לבשל עוד כחצי שעה, או עד שהרוטב מסמיך היטב. לקצרי הרוח, מומלץ להגביר את הלהבה ולערבב בכף עץ כדי לא לגרום לחריכת הרוטב.
מוכן? מחליקים בעדינות את שתי אונות המוח לתוך הסיר, מביאים לרתיחה, מנמיכים להבה ומבשלים על אש קטנה מאד כ – 15 דקות
מגישים עם ג'בטה, ממרח זיתים או פסטו, וקערית קטנה לש שמן זית מעורב במעט חומץ בלזמי, לטבילת הג'בטה.
מח'מר
הגירסה החגיגית של פשטידה רבת-סגנונות זו כוללת מוח עגל ומוגשת בערב פסח או בחתונות.
חומרים:
1 מוח אנושי, קצוץ לחתיכות בגודל ביס
8 תפוחי אדמה מבושלים, מגוררים על פומפיה
10 ביצים טרופות היטב
צרור פטרוזיליה קצוץ
מעט קוסברה טרייה, קצוצה
2 גזרים מבושלים במים, מגוררים גם הם
כוס אפונה ירוקה, אפשר של סנפרוסט
כפית כמון
כפית פלפלת חריפה
מלח ופלפל גרוס טרי
חצי כוס שמן חמניות לטיגון, או שמן משובח אחר – אבל לא שמן זית
הכנה
מחממים תנור ל – 180 מעלות.
מערבבים את כל החומרים בעדינות בקערה יחד עם רבע כוס שמן.
משמנים תבנית אפיה גדולה – רצוי עגולה וקפיצית – ברבע כוס שמן
מגירים את העיסה אל התבנית ומאשפזים בתנור.
אופים כ – 45 דקות או עד שהקרום מזהיב.
מגישים עם חמסה או כל קמע דוחה-שוטרים שמוכר לכם.
המתכונים המובאים כאן דורשים מומחיות מסוימת ונסיון בנפתולי המטבח. ייתכן שבכולנו חבוי רוצח, אבל לא כל אחד יודע לבשל.