לפני 70 שנה יצאה מדינת ישראל הצעירה לבחירות הראשונות בתולדותיה.
שמונה חודשים ארכה ההתארגנות לבחירות הללו. הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח – 14 במאי 1948, הייתה אירוע הנחת התשתית הדמוקרטית של מדינת ישראל, אולם נדרש עוד זמן רב כדי לקבוע את האופן שבו ייערכו הבחירות: לא היה ברור כמה חברים תכלול הכנסת, האם הבחירות יהיו ארציות או אזוריות, ונדרש גם זמן רב כדי ללקט את פרטיהם של כל בעלי זכות הבחירה.
כבר בהכרזת העצמאות קצב דוד בן־גוריון דד־ליין למועד הבחירות הראשונות. הוא הודיע שהן ייערכו לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948. בסופו של דבר הן לא קרו במועד הזה וגם לא במועד שני שנקבע להן. תשומת הלב של המדינה הצעירה הייתה נתונה למתרחש בחזית הדרום של מלחמת העצמאות באותם ימים. בסופו של דבר הן התקיימו ב־25 בינואר 1949.
אגב, ב־21 בינואר, ארבעה ימים לפני מועדן, נשקלה דחייה נוספת. אחת הבעיות הייתה שעשרות אלפים מאזרחי המדינה כלל לא קיבלו את תעודות הזהות שלהם. בסופו של דבר נקבע כי אזרח שלא יחזיק בתעודה יוכל להגיע לקלפי עם הטופס המעיד כי ניגש להוציא תעודת זהות, וזה יאפשר לו להצביע.
כבר באותם ימים התקיימו הבחירות תחת אווירת קרב דו־ראשי: מחד, מפלגת מפא"י שבראשה עמד בן־גוריון, ומאידך, מפ"ם בראשות מאיר יערי ויעקב חזן. לצידן בלטו שתי רשימות נוספות: החזית הדתית המאוחדת, שכללה את הרשימות החרדיות ואת רשימת הציונות הדתית, ומפלגת חרות בראשותו של מנחם בגין, שנתפסה אז כמפלגת ימין קיצוני.
חלק מהנושאים שעליהן התקוטטו המפלגות הגדולות ייראו מופרכים לישראלי בן דורנו: האופן שבו ראוי להתנהל הסוציאליזם בישראל, למשל. שאלה זו, והתהייה האם צריך לנסות לבלום את מלחמת העצמאות או להמשיך ולנהל את הקרבות, היו שני הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לכנסת הראשונה.
הבחירות לכנסת הראשונה היו שונות מהבחירות הקרובות כמעט בכל פרמטר אפשרי. מספר בעלי זכות הבחירה עמד על כחצי מיליון איש. כדי להיכנס לכנסת נדרש מנדט אחד בלבד, שמנה אז 3,592 מצביעים. בבחירות הללו נקבע שיא של 87 אחוזי הצבעה, שמאז לא נשבר.
לאחר ספירת הקולות נקבע הרכבה של הכנסת הראשונה. מפא"י זכתה ב־46 מנדטים, מפ"ם ב־19 מנדטים, החזית הדתית המאוחדת ב־16 מנדטים וחרות של בגין ב־14 מנדטים. סתם לשם השוואה, 14 המנדטים של חרות שיקפו אז כ־49 אלף קולות, מעט יותר ממה שיצטרכו המתמודדות כדי לזכות במנדט אחד בבחירות הקרובות.
מודעות שפירסמו המפלגות. כבר אז היה קשר בין פוליטיקה לצבא