איאקס חוזרת להיות בית חרושת לשחקנים

סביר להניח שרוב הסגל שהגיע עד כה לרבע הגמר יימכר למעודונים העשירים באירופה. כמו בימי ברגקאמפ ורייקארד, שחקנים רואים בקבוצה ההולנדית כמקפצה ולא יותר

הצלחה אפשרית של איאקס בליגת האלופות תגרום לכך שכמעט כל שחקניה ינטשו. המגמה כבר התחילה, בעצם. לראשונה זה שנים ארוכות מועדון הפאר ההולנדי שוב על המפה האירופית. במקביל לחזרה איטית אך מתמידה לצמרת הליגה בהולנד, המלווה בקרב מותח נגד איינדהובן, איאקס העפילה לראשונה מאז 2006 לרבע הגמר.

 

הישג מרשים לכל הדעות, אבל אליה וקוץ בה, כמאמר הפתגם. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, כידוע. כמו רבים מקודמיהם בעבר הרחוק והקרוב, הולנדים וזרים, דוגמת דניס ברגקאמפ, פרנק רייקארד, מרקו ואן-באסטן, קלרנס סיידורף, האחים דה-בור, זלטאן איברהימוביץ', לואיס סוארס ועוד רבים טובים, רואים שחקני איאקס הנוכחיים בקבוצתם מקפצה לטופ של אירופה. גם ראשי המועדון מודעים לכך והם משקיעים בשחקנים ומוכרים אותם כדי להרוויח כסף. קבוצה שהיא, לשמחתה ולצערה, תחנת מעבר קלאסית.

 

 

כבר עכשיו, מתיאס דה ליכט, הקפטן בן ה-19 של הקבוצה, על סף מעבר ליובנטוס ופרנקי דה-יונג סגור מעשית בברצלונה מהקיץ. החשש הוא שמעגל הקסמים יימשך ובמקרה של הצלחה פנומנלית (למרות שקשה להאמין שאיאקס תדיח את יובנטוס, אם כי היו דברים מעולם), לא יישאר שריד מהקבוצה. גם למגנים ניקולאס טליפקו וג'ואל פלטמן יימצאו דורשים, שלא לדבר על שני הטאלנטים בקישור, חכים זייש ודוני ואן דר ביק. ייתכן שגם תוך זמן לא רב, אריק טאן האג, המאמן הפנטסטי והיחסית אלמוני של הקבוצה, יקבל הצעות מקבוצות נחשבות יותר וינסה לשחזר את הצלחותיו של לואיו ואן חאל, האחרון שזכה עם איאקס בליגת האלופות ובהמשך אימן (בין היתר) בברצלונה, בבאיירן מינכן ובנבחרת הולנד, והוביל את כולן להישגים יפים.

 

על פניו, הפתרון פשוט, להחתים את צעירי המועדון לחוזה ארוך טווח, אבל המציאות מוכיחה שזה לא עובד. כבר בשנות ה-70 קרויף ונייסקינס הבינו שאין להם מה לעשות בהולנד אחרי שלוש הזכיות הראשונות ונחטפו לליגה הספרדית. במציאות של היום, כשלמרבית הקבוצות יש יותר זרים ממקומיים, זה נשמע כמעט בדיוני לחשוב שהשחקנים לא יעמדו בפיתוי. כנראה שאיאקס תמשיך להיות החממה המרכזית של אירופה ותתגאה בייצוא. העולם כמנהגו נוהג.