כך משתלטות חברות הפקה חיצוניות על ימי הבחירות בבתי הספר

אירועי הבחירות בתיכונים הפכו מהזדמנות ללימודי דמוקרטיה — לעוד משחק מלוכלך של הפוליטיקה הישראלית. חברות חיצוניות מפיקות לבתי הספר פאנלים בעלויות גבוהות ומוציאות את השליטה על התוכן מידי המחנכים, הפוליטיקאים הבכירים נעדרים ועל השיח משתלטות דמויות כמו אורן חזן, עופר כסיף ואיתמר בן גביר. התלמידים סופגים עלבונות ממועמדים ותוצאות המדגמים נותנות משקל יתר לקיצונים. חגיגה לדמוקרטיה? לא בדיוק

את מה שקרה ב"יום הבחירות" בתיכון "שרת" בנתניה לא ישכחו המורים והתלמידים עוד הרבה זמן. איתמר בן גביר מ"עוצמה יהודית" השתלט על השיח ועל המיקרופון, חלק מהתלמידים באולם עזבו לאות מחאה, וחלק אחר זיכה אותו במחיאות כפיים סוערות. גם נציגת מפלגת העבודה בפאנל, אמילי מואטי, נטשה בכעס את הבמה. לא בדיוק יום החינוך לדמוקרטיה ולאזרחות שאותו ראו בחזונם מנהלי בית הספר. תיכון "שרת" הוא לא היחיד שבו זה קרה במערכת הבחירות הנוכחית. בעשרות פאנלים בתיכונים מכל רחבי הארץ נאלצו התלמידים לחזות בנציגים קיצוניים משני צידי המפה הפוליטית — כמו לדוגמה נועה לוי מחד"ש ואורן חזן — מתקוטטים ביניהם וגונבים את ההצגה לשאר המתמודדים. בפאנל שנערך לא מזמן העליב אחד הנציגים הפוליטיים תלמיד שהפנה אליו שאלה והטיח בו: "איך ילד בכיתה י"ב מסוגל לשאול שאלה כל כך מטומטמת? מה נסגר איתך, בן אדם?"

 

האירועים האלה מעוררים בשבועות האחרונים זעם רב בקרב הורים, מורים לאזרחות וגם תלמידים. לזה צריך להוסיף את העובדה שאת רוב ימי הבחירות בבתי הספר מפיקות מזמן חברות חיצוניות ולא צוות המורים. גם אם מתעלמים מהעלות שכרוכה בכך לבית הספר — 12 עד 18 אלף שקל — הנקודה הבעייתית היא שלמורי האזרחות אין שום יכולת להשפיע על זהות הפוליטיקאים שמגיעים להרצות בפני התלמידים. יותר מכך: בזמן שמרבית הפוליטיקאים הבכירים בישראל לא יטריחו את עצמם לימי בחירות בבתי ספר בפריפריה, הזירה במקרים רבים מופקרת לטובת נציגים ממפלגות קטנות דוגמת אורן חזן, משה פייגלין, איתמר בן גביר ואחרים.

 

מאירה, מורה ותיקה לאזרחות מאזור השרון, לא מסתירה את כעסה: "חסר לי אישית בכל ההפקות היזומות האלה בתשלום, את ההזדמנות האמיתית לחינוך לדמוקרטיה. בתיכון 'הרצוג' בחולון, למשל, הגיעה נציגות מכובדת של מפלגות שונות כמו הליכוד, העבודה, כחול לבן, ישראל ביתנו, זהות, חד"ש, ש"ס, מרצ וגם אורן חזן. וזה מצוין. אי־אפשר להשוות את זה לפאנלים הקטנים שהגיעו לבתי הספר באזור שבו אני מלמדת. כשהפאנל קטן, מישהו כמו אורן חזן משתלט על הדיון ומעוות את המסרים והערכים של היום הזה. אני אומר זאת בעדינות, הפאנל שהגיע לבית הספר אצלנו היה ממש עלוב בהשוואה ל'הרצוג' או לתיכון 'בליך'. הוא לא מייצג את הבוחרים ונותן רק דוגמה רעה. הבעיה היא של'בליך' כולם מגיעים ולפריפריה לא נאה לפוליטיקאים בכירים לבוא. ואז מספיק שמגיע פרובוקטור כמו אורן חזן ומושך אליו את כל תשומת הלב של התלמידים שרוצים לראות אקשן. זה מפספס את כל המטרה. חשוב לשמור על פאנל מגוון ומאוזן ולתת גם לצוות בית הספר להיות מעורב, אחרת עדיף לוותר על היום הזה בכלל".

 

הכוונות היו טובות

 

הכל התחיל בתיכון "בליך" ברמת־גן בשנות השבעים והפך למסורת בעשרות תיכונים ברחבי הארץ: מדי מערכת בחירות מתייצבים נציגי המפלגות השונות בחצרות בתי הספר למה שמכונה "יום תרגיל בחירות". התלמידים — אלה שעדיין אינם בגיל הצבעה — מקשיבים לטיעוני הפוליטיקאים, שואלים שאלות, ובסופו של יום ניגשים לקלפיות המדומות ובוחרים. את "יום הבחירות" בתיכון "בליך" ברמת־גן, כולם כבר מכירים. פעמים רבות הצליח התיכון לזהות מגמות מרכזיות לקראת ההצבעה בקלפי, כולל המהפך בשנת 1977, עד שהפך לסמל של ניבוי תוצאות הבחירות ממש כמו מדינת איווה שבארה"ב. השנה, אגב, העניקו תלמידי התיכון למפלגת כחול לבן 41 אחוזים מהקולות.

 

הרעיון, בראשיתו, נולד מכוונות טובות — שילוב התיכוניסטים הצעירים במעורבות פוליטית, חברתית ואזרחית. אבל אז משהו התקלקל בדרך. כיום כמעט כל בתי הספר נוהגים להעסיק חברות הפקה שמקיימות עבורם את כנסי הבחירות. אף אחד לא בודק האם מנעד המפלגות שמגיעות לחשוף את המצע שלהן בפני התלמידים אכן מאוזן. חוסר האיזון הזה מטה את "תוצאות המדגם", ומעביר לתלמידים מגוון מעוות של הדעות הפוליטיות בישראל. ומה לגבי העלות הכלכלית? "מנהלי בתי הספר חייבים לציין בדרך כלשהי את 'יום הבחירות', והפקה של אירוע כזה דרכנו היא דרך מקובלת. ההחלטה האם להזמין אותנו היא לגמרי של מנהלי בתי הספר", אמרו לנו מנהלי חברות ההפקה. "המחירים נעים בין 12 ל־18 אלף שקל ומדובר במחיר סביר להפקה כזו".

 

חודש לפני מועד הבחירות, משרדיהן של חברות ההפקה השונות, נראו כמו כוורת רוחשת. כולם מתרוצצים מבית ספר לספר, רודפים אחרי חברי כנסת כדי שישתתפו בפאנלים שלהם, מטפלים בהובלת ציוד, מגברים, רמקולים, פרגודים, תיבות קלפי — וכמובן שכל הטרחה הזו כרוכה בגזירת קופון כלכלי שמן במיוחד. אגב, ב"בליך", עדיין מארגנים את הבחירות בעצמם ולא נעזרים בחברה חיצונית.

 

דביר בן־שלוש הוא בעליה של חברת "דבש הפקות", המתמחה בהפקת אירועי תוכן בבתי ספר, בסיסי צה"ל וגופי מערכת הביטחון. לדבריו, "כ־180 תיכונים כבר עשו דרכנו אירוע בחירות כזה. מדובר בהפקה מסובכת שכוללת מאמץ רב, אבל בעיניי זה שיעור חשוב בדמוקרטיה", הוא אומר.

 

אתה מכיר את הטענות על כך שבתי הספר לא מעורבים בבחירת הנציגים ושהפאנלים לא מאוזנים בין שמאל וימין ומאפשרים לקיצונים משני הצדדים לגנוב את ההצגה.

 

"תכלס, גם לנו כמארגני התוכן בהפקת האירוע אין שליטה על מי שמגיע. הרעיון הוא כמובן לנסות להגיע לכל המפלגות ולבקש מהן שישלחו נציג לכל פאנל. אבל בסופו של דבר מה שקורה בשטח זה שהמפלגות שולחות את מי שנראה להן, או לפעמים לא שולחות בכלל".

 

אז איך אפשר לסמוך על התוצאות שמשיגים בהצבעות ועל התכנים שהתלמידים מקבלים?

 

"נכון, לא תמיד יש איזון. פעמים רבות הפאנל מורכב על בסיס מי שפנוי באותו יום, או על השאלה האם לאותה מפלגה יש אינטרס לשלוח מישהו לתיכון בפריפריה. יש לנו לא מעט ביטולים ברגע האחרון, אבל אנחנו מבחינת ההפקה, מנסים להביא את כולם".

 

הקומיקאי שבי זרעיה נכנס כבר לפני עשור לשותפות בתחום עם בן רבסקי, הבעלים של חברת "סקאי הפקות", ומאז הם מפיקים ימי דמוקרטיה בבתי הספר ברחבי הארץ. "הרעיון נולד לפני כמה מערכות בחירות", מסביר זרעיה. "בשנת 2009 אמרתי לעצמי, אם יום בחירות כזה מצליח כל כך ב'בליך', צריך לעשות את זה בכמה שיותר בתי ספר. יצרנו יום תוכן שנקרא 'יום דמוקרטיה', שבעיניי הוא חוויה לימודית מאתגרת יותר מאשר כל שיעור אזרחות רגיל של מורה מול כיתה. זה נכון שכאבא לילדה שתגיע לתיכון יום אחד, הרי היה נכון בעיניי אם משרד החינוך היה מסבסד פעילות כזו ולא מקיים אותה על חשבון ההורים".

 

מה לגבי הטענות שנוגעות לחוסר האיזון בין הפוליטיקאים שמגיעים?

 

"כאשר אנחנו עורכים את ימי המדגם, אנחנו דואגים שההצבעה תהיה הכי אותנטית שיש, והכי קרובה לבחירות האמיתיות. מלבד ההתעסקות סביב השעון בלנסות להגיע לכל מפלגה ולהזמין אותה לפאנל, אנחנו גם מקפידים להיות מעורבים ולהכין את התלמידים ואת צוות המורים בכל הקשור לוועדות הקלפי".

 

ואיך מגיבים הבוחרים הצעירים לימי הדמוקרטיה הללו?

 

"אומרים על בני הנוער שהם אדישים לא מעורים, אני דווקא פוגש כל יום נוער מתעניין, נוער שיודע לשאול שאלות ויש היענות גדולה מאוד לפרויקט שלנו. בפועל הגענו רק ל־26 בתי ספר תיכוניים ויש לנו למעלה מ־50 בתי ספר בהמתנה ולצערי לא נוכל להגיע אל כולם".

 

חוטאים לדמוקרטיה

 

מורים רבים לאזרחות זועמים על ימי הבחירות בבתי הספר, גם בגלל העלות הגבוהה ולא רק בגלל הפגיעה בערכי הדמוקרטיה. חווה, מורה ותיקה לאזרחות מאזור המרכז: "עבורי כמורה לאזרחות הבחירות הן חגיגה ענקית של דמוקרטיה, ואני שואפת שכל תלמיד תיכון בישראל ישתתף בה. חלק מהעניין זה להביא את רוח הבחירות לכותלי בית הספר, אבל העיסוק צריך להיות בית ספרי ולא יכול לכלול שילובן של חברות הפקה שעלותן מושתת על כתפי ההורים. זוהי הוצאה מיותרת לגמרי וצריך להחזיר את התיק הזה אל חדר המורים. התפקיד הזה הוא שלנו, של המורים לאזרחות, של המנהלים ושל רכזי השכבות. זה לא הפנינג מסחרי, זה תהליך ארוך של למידה ששיאו הוא בהפקת יום בחירות. כל דרך אחרת לציין זאת חוטאת לערכים הבסיסיים של חשיבה דמוקרטית".

 

ומה אומרים ההורים? הם כמובן כועסים על ההוצאה הכספית הניכרת, אבל גם על הדרך שבה בונים את הפאנלים. "התברר שבמסגרת יום הדמוקרטיה בתיכון של בתי בחרו להזמין מספר חברי כנסת, כולל אורן חזן, שצועק ומקלל", כתב בפוסט זועם אחד האבות. "העור שלי הצטמרר כששמעתי את זה, חלק מהתלמידים קמו ויצאו לאחר שחלק את דעותיו מה צריך לשים בראשם של אסירים פלסטינים. האם במעטה של הדמוקרטיה אמורים לתת במה לרפש שכזה? אני בעד חופש ביטוי אך מסגרת בית ספרית מחייבת, מי שמעוניין לשמוע את חזן בחוג בית, תפאדל".

 

גם יאיר שבירו, אב לחמישה, מתנגד לתופעה: "אם משרד החינוך חושב שיש הצדקה להזמנת ראשי מפלגות ועריכת קלפי בחירות בבתי ספר, אז שמערכת החינוך תממן אירועים שכאלה. ואם לא, אז כנראה שאין מקום לערוך אותם ואפשר להסתפק בתכנים הנלמדים במסגרת שיעורי אזרחות".

 

"צומת, מפלגתו החדשה של אורן חזן, השתתפה רק מחלק מימי הדמוקרטיה", אומר זרעיה, "והוא התקבל כאליל בפאנלים שאליהם הגיע. כולם כמובן רצו להצטלם עם הדמות מ'ארץ נהדרת'. אחרי הכל, בלי קשר לתכנים, אורן חזן הוא ההצגה הכי טובה בעיר. פחות היה לעניין, כשאורן פתח את הנאומים שלו בלהעליב את האחרים, שעה שהוא ציין בפני התלמידים 'איך הזמן עובר כשמשתעממים'. איכס. אבל חשוב לציין שהפאנלים היו מאוזנים והדיונים היו ברובם רציניים. נכון, לפעמים היו גם מקרים כמו עם אורן חזן, אבל הם לא מייצגים בכלל את מה שקרה בשטח".

 

זאיד זאיד, אב לשלושה ילדים משפרעם, זועם על כך שבבתי הספר במגזר הערבי כלל לא עורכים אירועי בחירות: "זה חבל שאירועי ההפקה האלה לא מגיעים למגזר הערבי. יש מקום לכך שכל נציגי הציבור יגיעו לדבר גם עם תלמידים במגזר הערבי. יחד עם זאת, אני נגד עימותים בין פוליטיקאים שעשויים להתפתח להתנגשויות חברתיות, אז אולי במחשבה שנייה, טוב שזה לא פוגש עדיין את הילדים שלי".

 

רוני מדר, 17, תלמידת י"א בתיכון "עודד" בישוב קדימה מוסיפה: "אני בעד לחוות יום בחירות מדומה על חשבון יום לימודים. זה חשוב בעיניי, בשנה הבאה גם לי תהיה זכות בחירה וזה מכין לחיים האמיתיים, להבין מהם תככים פוליטיים, מה זה מצע מפלגות ואיך לבחור נכון. אבל אין שום סיבה שאירוע כזה ימומן מכספי ההורים. יש מלא הורים של חברות שלי שבכלל לא יודעים שמתקיים כזה יום בבית הספר על חשבונם. אצלנו בתיכון, המורות לאזרחות הרימו את הכפפה בלי חברת הפקה, וארגנו יום בחירות שהיה סבבה לגמרי. הגיעו לפאנל נציגי מפלגות והכנו פתקים לקלפי ותיבת קלפי. מה כל כך מסובך בזה שצריך חברה חיצונית? קיבלנו את המסר והחוויה בצורה מצוינת. אם היו שואלים את החברים שלי רובנו היינו אומרים שאם צריך לשלם על יום כזה, עדיף טיול או פעילות חינוכית אחרת".