מדובר בשניים מתוך עשרה אחים. הוריהם עלו ארצה בסמוך לקום המדינה למושב עובדים בדרום שם גרו כל חייהם. מדובר בנחלה של כעשרה דונם שכללה כמה מבנים. האח הגדול (בן 62 כיום) והאח הצעיר (בן 47) נותרו לגור במשק עם המשפחות שהקימו ומעולם לא עזבו אותו.
האב מת ב-1999, והאם - שאליה הועברו הזכויות במשק - ערכה ב-2010 צוואה שבה הורישה לבן הצעיר את ביתה, את הבית שבו הוא גר וכן חפצים וכסף. לאח הגדול היא הורישה את שאר המשק. האם נפטרה ב-2015.
זמן קצר קודם לכן פרץ משבר ביחסי האחים בעקבות בניית מקווה על ידי הצעיר על אף התנגדות הבכור. בעקבות האירוע הגיש הבכור תביעת פינוי נגד אחיו ומשפחתו ודרש להצהיר כי הוא ה"בן הממשיך" במשק. לטענתו, כבר ב-1983 הודיעו לו הוריו שהם רוצים שהוא זה שימשיך לעבוד במשק החקלאי ויקבל מעמד של בן ממשיך בנחלה. זאת משום שמאז היה 28, הוא זה שסייע להוריו בעבודות המשק.
הוא הוסיף כי היה היחיד מבין כל אחיו שמימן מכיסו את החובות הכבדים שרבצו על המשק וראה בכך שליחות וציווי של הוריו המנוחים. לטענתו, הוא נאלץ לוותר על תכניותיו ושאיפותיו לצאת ללימודים, נוכח התחייבותו להוריו והירתמותו לשאת בעול המשק. לדבריו הוא אפשר לאחיו לגור בנחלה לאחר מות אביהם רק כדי לסייע לו באופן זמני, והבהיר לו ששהותו זמנית ורק כל עוד אמם בחיים, שכן זה לא אפשרי ששניהם יגורו בה יחד.
מנגד טען האח הצעיר שהתובע מעולם לא קיבל רשמית מעמד של בן ממשיך. לדבריו, אף אם ניתנה הבטחה כזו מצד ההורים, היא הותנתה בכך שאחיו הגדול ידאג לו לכל צרכיו.
ואכן, השופטת רותם קודלר עיאש קיבלה את עמדת האח הצעיר והבהירה שחומר הראיות מוליך למסקנה שבמקרה זה הושגה הסכמה פנים-משפחתית שלפיה נכרת בין ההורים לבין האח הגדול "חוזה על תנאי מפסיק". לפיו, ההורים מינו אותו לבן ממשיך בתנאי שידאג לאחיו הצעיר למגורים במשק.
היא הוסיפה כי ניכר שרצון האם המנוחה היה ששני ילדיה יישארו במשק כל ימי חייהם וצוואתה משקפת רצון זה.
נקבע שתביעת הפינוי שהגיש האח הגדול מבטאת צעד ברור וחד-משמעי שלפיו בכוונתו להפר הבטחתו כלפיו הוריו, באופן שיש בו כדי להפקיע את מינויו. היא סיכמה כי כל עוד יעמוד האח הגדול בהבטחתו לדאוג לצעיר, יעמוד בתוקפו מינויו כבן ממשיך, אך עם הפרת ההבטחה יפקע המינוי.