
בצילומים של האבל רואים שני "זנבות" צרים של חומר שנפלט מהאסטרואיד, גולט 6478, ואשר מזכירים זנב של כוכב שביט. כל זנב מייצג תקופה אחרת שבה האסטרואיד משיל בעדינות חומר – עדות מרכזית לכך שהוא מתחיל להתפרק לחתיכות.
אורכו של האסטרואיד, שהתגלה בשנת 1988, הוא כ-4 ק"מ והוא נע במרחק של 344 מיליון ק"מ מהשמש. מדובר באסטרואיד הנמצא באזור המכונה "חגורת האסטרואידים" הנמצא בין מאדים לצדק והוא אחד ממאות אלפי סלעי החלל הנמצאים בין שני כוכבי הלכת.
צפייה באסטרואיד הזה ובאסטרואידים נוספים מאפשרת לחוקרים ללמוד עליהם מבלי לשלוח חלליות, במסע שנמשך שנים.
"אנחנו לא צריכים לשלוח חללית לגולט", הסביר אוליביה הייאנו ממצפה הכוכבים הדרום אירופי ואחד המדענים החוקרים את האסטרואיד. "הסתכלנו על התמונה שבה הגרגירים הנפלטים מהאסטרואיד ממוינים לפי גודלם. הגדולים קרובים לאובייקט ואילו הקטנים רחוקים יותר ממנו - משום שהם נדחפים במהירות רבה יותר על ידי לחץ מקרני השמש".
מדובר באסטרואיד השני בלבד, שחוקרים גילו כי הוא למעשה מתפורר. מדובר באפקט הנקרא YORP - על שם ארבעה מדענים שגילו אותו - ירקובסקי, אוק'יפ, רדזיבסקי ופאדק.