מה הצחיק את הנסיך? לא ברור מה אמרו לו, לנסיך צ'ארלס, שגרם לו להיראות משועשע כל כך. זה בטח לא היה קשור לסרט שבו הגיע לצפות יחד עם שני בניו. שלושת הנסיכים, בהופעה משותפת נדירה, הגיעו להקרנת הבכורה של סדרת הטבע החדשה של סר דייויד אטינבורו, "העולם שלנו", שעוסקת בבעלי חיים בסכנת הכחדה, הרס בתי גידול בטבע, ומסרים לשמירה על הסביבה | אי־אף־פי
"אם לא תאכל יבוא שוטר" — מישהו, אפעס, הפנים את המסר קצת יותר מדי. קרוב לוודאי שהוא שמע את האיום הזה מגיל שלוש יותר מפעם אחת, ואולי הוא סתם איש תם, משלם מסים הגון, ששם את מבטחו וכבודו ברשויות באשר הן. אז הוא אכל ואכל ולא שבע והחליט שזה לגמרי עניין להטריד בו את רשויות אכיפת החוק. וכך, אחרי שחיסל את כל מנת הצ'יפס שלו שהזמין בטייק־אוויי ולא נודע כי באה אל קרבו, הרגיש אותו בחור אנגלי, תושב יורק שבצפון אנגליה, כי נעשה לו עוול. הוא שילם במיטב כספו ולא שבע. מנת הצ'יפס שקיבל אפילו לא התחילה לדגדג לו את הבטן.
הצעיר חזר למקום שבו קנה את האוכל להתלונן על החוצפה, אבל כשעובדי המשמרת לא סיפקו את התשובה שביקש לשמוע — משהו כמו, אה, סליחה אדוני, בוא ניתן לך עוד מנה על חשבוננו, ואם גם זו לא תשביע אותך תרגיש חופשי להתלונן — הוא יצא משם רעב ומתוסכל. בצר לו נופף לשוטר הראשון שעבר ושטח בפניו את הפשע. עם כל הרצון הטוב, ידו של השוטר הייתה קצרה מלהושיע. משטרת יורק המשועשעת פירסמה בדף הפייסבוק שלה את האירוע וחתמה: "אנחנו לא לגמרי בטוחים איזה פשע הוא חשב שבוצע".
פלורנס פאנג מהעיר הילסבורו שבפרברי סן־פרנסיסקו אוהבת מאוד את משפחת פלינטסטון, או "קדמוני" כפי שקראו להם בגרסה העברית. כבר לפני יותר מארבעים שנה בנתה לה בית שנראה בדיוק כמו בית הפלינטסטונים שהתפרסם בסרטים המצוירים בשנות ה־60, פיזרה בחצר דמויות בגודל טבעי של וילמה ופרד, שמקבלות את פני הבאים בשעריה, ותלתה שלטים שאומרים "יבא־דבא־דו" ו"אין כניסה לדינוזאורים".
אבל מתברר שמישהו התעורר בעיריית הילסבורו — עיירת יוקרה מפונפנת — והחליט שהיצירתיות המתפרצת של הגברת קצת מוגזמת ולא מתאימה לטעם המעודן של שאר התושבים. עכשיו מנהלת עיריית הילסבורו מלחמת חורמה בגברת פאנג, בדרישה שתסלק מהחצר את הדקורציות, שלדבריהם מהוות "מפגע ויזואלי עירוני". "כל הפסלים והאביזרים שהיא התקינה בחצר, הדינוזאורים ובעלי החיים, צריכים לקבל אישור בנייה מיוחד מהעירייה", הודיע מארק הודאק, עורך דין מטעם העירייה, "זה מטרד ציבורי שחייבים להיפטר ממנו".
אבל את הגברת פאנג (85) אי־אפשר לסובב על האצבע. המולטי־מיליונרית, שעשתה את הונה בתחום התקשורת וההוצאה לאור, טוענת שהציבור דווקא מאוד אוהב את הבית שלה, כולל פסלי הדינוזאורים שבחצר. "פקידים סנובים ומתנשאים רוצים למנוע ממרשתי את זכותה החוקית ליהנות מהבית שלה", אומרת עורכת הדין שלה, אנג'לה אליוטו. "הם רוצים שהיא תסלק משם את הכל, ועד שזה יקרה הם דורשים שתשתול עץ שיסתיר את הדינוזאור".
העירייה מתעקשת שאין לה שום דבר אישי או תרבותי נגד האורחים מתקופת האבן: "גם אם היא הייתה שמה בחצר פסלים של רודן, היא עדיין הייתה צריכה לקבל אישורים מהעירייה עבורם", אומר הודאק.
המלחמה הזאת הגיעה כבר לכלי תקשורת בעולם כולו, וחסידי המשפחה הקדמונית העלו לרשת עצומה שצברה תוך שבועיים 20,700 חתימות, וקוראת לשמר את המבנה והחצר. "מדובר במצב שבו בעלי בתים עשירים ומתוחכמים מנסים להפעיל את כוחם נגד הגברת פאנג", אומר טים איגלסיאס, מומחה לחוקי נדל"ן בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סן־פרנסיסקו. "אם הם ייתנו לה לעשות כרצונה, עלולים בעלי בתים עשירים אחרים בהילסבורו לומר 'במגרש הפרטי שלי אני יכול לעשות מה שמתחשק לי, ולעזאזל עם התכנון העירוני".
ואם היא תשיג את האישורים המתאימים, האם ירשו לה השכנים להשאיר במקום את חבריה המצוירים? "זה בהחלט מיצג יוצא דופן וחריג לעיר שלנו", אומר עו"ד הודאק, "אבל ניתן לאשר כמעט כל דבר, אם בודקים אותו היטב ואם הוא לא פוגע בכבוד השכנים".
ג'וקים לא באים טוב. נקודה. לא את כולם הם מקפיצים על הספה או ממלטים מפיהם זעקות שבר, אבל לחסל ג'וק עם אקדח זה בכל זאת קצת לצאת מפרופורציות. מעשה שהיה השבוע כך היה: תושב דטרויט בן 50 נורה בכף רגלו מאקדחו בעת ניסיון השתלטות על ג'וק.
אם להעמיד דברים על דיוקם, הוא דווקא לא ניסה לחסל את הפולש ביריות אלא סתם זרק עליו נעל, אלא שהוא שכח שהאקדח שלו היה בתוכה. וכך, עם ההשלכה של הסניקרס נפל האקדח מהנעל והכדור שנפלט ממנו פגע בכף רגלו של הלוחם האמיץ. האיש פונה לבית חולים מקומי ומצבו יציב. לפעמים השפיץ של הנעל, בתפעול מדויק, הוא נשק יעיל יותר.
זאת לא פעם ראשונה שלוחמה בחרקים קצת יוצאת מפרופורציות. בינואר 2016 נשרף בדטרויט אדם באורח קשה לאחר שניסה לשרוף פשפשים בדירתו. הוא שפך כמויות לא מבוטלות של אלכוהול על הספה שלו כדי לחטא אותה מהפשפשים ששרצו בה, ובו בזמן הדליק סיגריה כדי לשרוף את אחד החרקים הטורדניים. האירוע גרם גם להרס של ארבע דירות סמוכות והסב נזקי מים חמורים ל־20 דירות נוספות בבניין.
הפרה בריאנה הייתה נחושה לא להפוך להמבורגר. היא העדיפה לשוטט על הכביש המהיר ולסכן את חייה בין מכוניות ומשאיות דוהרות ובלבד שלא להיות מובלת אל הסוף הוודאי. היא פסעה בצעדים קלים על ההייוואי בניו־ג'רזי עד שנלכדה בידי מייק סטורה וצוותו. לא ברור איך, אבל בריאנה הצליחה לקפוץ גם מהקומה השנייה של המשאית, מגובה שניים וחצי מטרים. המעשה האמיץ שעשתה הציל את חייה: היא לא תישלח לשחיטה. סטורה ואנשיו דאגו שבריאנה, שנחבלה קלות, תבלה את המשך חייה בחווה שמאמינה באורח חיים צמחוני./ שירות "ידיעות אחרונות"
הרכבת של "דויטשה באן" מפרנקפורט לפריז היא רכבת מהירה שגומאת את 477 הקילומטרים בין שתי הערים בפחות משלוש וחצי שעות, ורוב הנוסעים דווקא מרוצים מהסידור. אבל היה גם מי שחשב שהיא נוסעת מהר מדי. אז הוא תפס מטפה, שבר את דלת הזכוכית המפרידה בין נהג הקטר לשאר הקרונות, והודיע לו שעליו להאט. הנוסע, צעיר שיכור בן 30, נעצר כמובן. / אי־פי
החוק האמריקאי מחמיר מאוד עם אזרחים שתוקפים שוטרים, אבל אין שום בעיה להפנות כלפיהם אצבע משולשת או תנועות מגונות אחרות. כך עולה מפסיקה של בית דין פדרלי לערעורים במישיגן. הכל התחיל כששוטר בעיר טיילור במישיגן עצר את דברה קרוז־גיליאס ונתן לה דוח על נהיגה במהירות מופרזת. תגובת הגברת הייתה להרים את האמה של יד שמאל אל מול פרצופו הזועם של השוטר, וזה מיהר להגיש נגדה דוח נוסף, חמור יותר. קרוז־גיליאס החליטה לבקש את סיוע בית המשפט, שקבע כי חוסר נימוס אינו עבירה. / אי־פי