ב-1994 שכרו האחים את הנכס, שגודלו המקורי היה כ-18 מ"ר. דמי השכירות המוגנים הועמדו על 60 שקל בלבד. בתביעה טענה עמידר שהם פלשו לשטח נוסף, בנו בנכס גלריה ללא היתר, שינו את מטרת השכירות ולא שילמו את דמי השכירות כסדרם.
לדבריה, בחוזה השכירות המוגנת הוסכם שהנתבעים ישתמשו בנכס כמחסן, אך כיום הוא משמש חנות לממכר חלקי חילוף. בנוסף, הנתבעים הרחיבו את שטח הנכס והם מחזיקים כיום בשטח של כ-108 מ"ר. לשיטתה, מעשים אלה מהווים הפרה יסודית של החוזה ומקנים לה את הזכות לפנות אותם מהנכס.
האחים טענו מנגד כי שכרו את הנכס כפי שהוא, תחום בשלושה קירות ללא אפשרות פלישה או הרחבה. לדבריהם, הם לא שמו לב שבחוזה שטח הנכס הוא 18 מ"ר, ואמנם כיום השטח גדול יותר אך ייתכן שהדייר שהחזיק בו לפניהם ערך בו שינויים.
הם הוסיפו שב-1997 עמידר עדכנה את תשריט הנכס והבחינה כי בפועל גודלו הוא 53 מ"ר. עם זאת, היא לא מצאה לנכון לשלוח להם מכתב התראה ואף לא ביקשה תוספת לדמי השכירות. הם טענו שהגלריה הייתה חלק מהנכס והם רק שיפצו אותה לנוכח מצבו הרעוע של הגג.
השופטת כרמלה האפט הבהירה כי כשמדובר בשכירות מוגנת, על השוכר להשתמש בנכס בהתאם לשימוש שהוסכם בחוזה. במקרה זה, החוזה מגדיר את המושכר כמחסן ואת מטרת השכירות כ"מחסן לחלקי חילוף".
היא ציינה שאחד האחים הודה בחקירתו שהשימוש שנעשה כיום בנכס הוא גם כמחסן וגם כחנות, מה שנוגד את מטרת השכירות המקורית. בנוסף עולה מהראיות שבגלריה נעשה שימוש למגורים או למנוחה, והותקנו בה מיטה, מטבחון, שירותים ומקלחת. בנסיבות אלה, נקבע, הפרו האחים את חוזה השכירות.
בנוסף נקבע שהאחים שיפצו את הגלריה באופן משמעותי וביצעו תוספת בנייה בלתי חוקית. לדברי השופטת האפט, הם לא הביאו ראיה מוצקה לכך שעשו כן בידיעת או באישור התובעת.
עם זאת היא פסקה שאין לחייב אותם לשלם רטרואקטיבית דמי שימוש בגין הרחבת הנכס, שכן עמידר לא שלחה להם התראה לאורך השנים. "אין היא יכולה להתייחס לנתבעים כאל קופת חיסכון שניתן יהיה לפדות אותה בבוא יום", כתבה, והוציאה צו שלפיו על האחים לפנות את הנכס עד תחילת יוני 2019.