פחות משנתיים מאז נבחר לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה - תם עידן אבי גבאי במפלגה. הקצב שבו מפלגת העבודה מחליפה מנהיג כבר הפך לסוג של סטירה פוליטית. תחשבו רגע על בחירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשות הממשלה בבחירות 96' ועד בחירתו בפעם החמישית בבחירות 2019. 20 שנה עברו מאז. אם אני לא טועה ולא פיספסתי מישהו בדרך, במפלגת העבודה החליפו מאז 7 יו"רים: אהוד ברק (פעמיים), עמרם מצנע, בנימין (פואד) בן־אליעזר, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ', יצחק (בוז'י) הרצוג וגבאי. בין לבין היו גם שני יו"רים זמניים: שמעון פרס ומיכה חריש.
לרדת עכשיו על אבי גבאי כמי שדירדר את מפלגת העבודה לתהומות ששת המנדטים - יהיה לא הוגן ופופוליסטי. הוא אמנם טעה בהבנת המפה הפוליטית, הצהיר לאחר בחירתו לתפקיד היו"ר כי הוא יהיה המועמד לראשות הממשלה ויחזיר את מפלגת העבודה לשלטון עם 30 מנדטים. אבל הבעיה היא לא האיש אלא הרעיון. כבר שני עשורים מנסה מפלגת העבודה להיות אלטרנטיבה, להחליף את השלטון, לחזור לאחוז בהגה - אבל הציבור מפנה עורף. לאורך שנים התברר כי האלקטורט של מפלגת העבודה הוא לא נאמן. פעם זזים לקדימה, פעם נעים לכחול־לבן. בבחירות 2006 נחל הליכוד בראשות נתניהו את הכישלון הגדול ביותר שלו בעשורים האחרונים. ולמרות הכל, גרעין קשה ונאמן של 12 מנדטים הצביע ליכוד "בגלל התחושה שצריך להציל את הבית". בוחרי העבודה לא מגלים אותה לויאליות בשעת צרה.
האם מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי, כלשון הקלישאה? הרוחות המנשבות שם משדרות פסימיות. "אני לא חושב שיש תקומה למפלגת העבודה", אמר חבר מפלגה בכיר מאז ימי רבין. "המפלגה התרחקה מהמרכז הפוליטי לאורך שנים. המפלגה לא התרעננה ולא תיקשרה עם הציבור". ח"כ איילת נחמיאס־ורבין (שהצביעה לגנץ) אמרה כי המחנה הציוני היה צריך להיות המפץ האמיתי של המרכז־שמאל ועם מיתוג נכון ("המחנה הדמוקרטי הלאומי") הוא היה הבסיס להחלפת מפלגת העבודה ההיסטורית.
מפלגת העבודה זקוקה היום בדחיפות לפרויקט תמ"א או פינוי־בינוי. המוסדות ארכאיים, ההתנהלות הפנימית מתאימה לשנות ה־70, המבנה הפוליטי חלמאי. סביר להניח שבבחירות הקרובות יהיו מועמדים רבים, ובהם שני בוגרי המחאה החברתית איציק שמולי וסתיו שפיר. האם הדור הצעיר הוא התקווה (האחרונה) של מפלגת העבודה? אם למי מהשניים יהיה סיכוי לחולל מהפך ולכבוש את ראשות העבודה, הוא יצטרך לעשות משהו על גבול הבלתי אפשרי: לשנות את הדי־אן־איי הפנימי שלה ולהקשיב לציבור. אמון תהיה מילת המפתח.