מסתכלים למציאות בעיניים

פסטיבל תיאטרונטו: הפוליטיקה עלתה על הבמה

בזמן שרוב התיאטרון בארץ הולך ומתרחק מנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, הרי שבפסטיבל תיאטרונטו השנה עדיין נמצאה במה להצגות מהסוג הזה. ב"הייתי שם" הציג המחזאי הוותיק מוטי לרנר מונולוג מעורר מחלוקת של קצין תותחנים שערק מיחידתו לאחר שנאלץ להשתתף בהרג מאסיבי של אזרחים פלסטינים. המונודרמה מבוססת על מקרה החטיפה של הדר גולדין והפעולות שננקטו בעקבותיה ברפיח במבצע צוק איתן, אך לרנר שומר על עמימות יצירתית בכך שאינו מזכיר את שם החייל. השחקן, יואב דונט, מגיש ביצוע רגיש ומעורר הזדהות בתור החייל רדוף הטראומה, אך יש משהו באופן שבו לרנר והבמאי, איציק ויינגרטן, בנו את הדרמה שלו הגורם לנו בסופו של דבר להתרחק ממנו ומכאבו. חסרה לדמות שלו ממד של מודעות עצמית ומורכבות אנושית, שיציגו אותו לא רק כשליח של אמת של המחזאי הרדיקלי, אלא כאדם הנקרע בין ערכים מנוגדים (3.5 כוכבים).

 

"אואזיס" (בצילום) מאת אמיר פתר הוא עיבוד לספר "שחר במדבר" מאת נואל פאורליר, העוסק בצייר צרפתי צעיר המגויס בשנות החמישים לשירות מילואים פעיל באלג'יריה, ומוצא עצמו מעורב במצב קריטי, שבו הוא נאלץ להחליט האם להציל שבוי ערבי העומד בפני הוצאה להורג בלתי רשמית. כשחקן יצר פתר ביצוע חי, תוסס, אנושי ואמין, המעניק לדילמה הערכית של החייל ממד אקזיסטנציאליסטי מובהק. הבמאית חן דוד העמידה את הסיפור על במה המעוטרת בכמה ערימות חול המתפזרות בהדרגה והופכות להמחשה של המדבר שבו החייל כמעט ומסיים את חייו. זה בהחלט נאה ויצירתי, אך מצד שני, העיבוד אינו פותר את השאלה המהותית: למי הוא מספר את הסיפור שלו, ולמה? עדיין, מדובר במונודרמה חזקה ומעוררת מחשבה הזוכה לביצוע מצוין מצד שחקן צעיר ומוכשר עם נוכחות מרשימה (4 כוכבים).