האיש שלא היה זקוק ליום השואה כדי לזכור הלך לעולמו בערב יום השואה. "מי שהיה שם וראה איך זורקים ילדים לאש לא יכול לשכוח", נהג לומר האדמו"ר מקאליב, שנפטר אתמול. חייו הסתיימו באביב, העונה בה נטבח באושוויץ רובה המכריע של בני קהילת הונגריה מולדתו, אליה הובל עם אחיו ואחיותיו. היחיד ששרד ממשפחתו.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל טאוב, דור שישי לאחת השושלות החסידיות הידועות בהונגריה, היה איש חזון, אופטימי, טוב סבר למרות העינויים הקשים שעבר, שבעקבותיהם לא היו לו ילדים, זקנו לא צימח ומראהו היה יוצא דופן בעולם האדמו"רים. ברוחב יריעת מבטו והתנהלותו הטביע חותם מעבר לממדי החסידות הקטנה יחסית שבראשה עמד. נטולת חיבורים פוליטיים וגב רחב של גבירי חצר, הוא הקים חצר חסידית בעיר חילונית, ראשון־לציון. בהמשך עבר לבני־ברק ולירושלים. פעיל במגזר החרדי אבל גם בכללי. התראיין לא פעם בתקשורת הכללית, בנחישות ועם רצון עז להעביר מסרים. כך זכיתי לראיין אותו לפני למעלה מעשרים שנה, ראיון ראשון, במפגש נדיר - חוויה יוצאת דופן ובלתי נשכחת.
הקים מערכת שיעורי גמרא בשם "בר ביי רב דחד יומא" - יום המוקדש ללימוד גמרא, כשהוא נואם מרכזי, גם במקומות עבודה. הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהתלהב מהרעיון, הורה לאמצו ליום העצמאות, והוא נהוג עד היום בריכוזים חרדיים רבים.
חלם על מוזיאון לשואה, והוביל הכנת אנציקלופדיה לשואה. קטעים קליפיים קצרים, אסופת קטעי עדות מצמררים, שליקטו חסידים בהוראתו. ביוגרפיות קצרות של 150 אדמו"רים ורבנים שנספו. מודע לצורך ולאפשרות לגעת בלב במילים ספורות, בעולמנו קצר הרוח. כי כשהסיפור חזק, המסר חודר לקרביים ומנער את הלב.
כך היו גם הסיפורים שהרבה לספר, בשפה ישירה, בקולו הרך, על עינויים להם היה עד, אכזריים עד להתפלץ, במיוחד של ילדים, אבל לא רק. פחות על מה שעבר בעצמו. אחרון האדמו"רים שעבר את השואה כאדם בוגר. נשוי, עם אשתו התאחד אחרי תום מלחמת העולם השנייה בשוודיה, בריכוז העקורים. "אני זוכר דברים שאי־אפשר לספר", אמר לא פעם, מאמין בכל מאודו שנותר בחיים עם סיבה ומטרה.
שעות לפני השחרור, סיפר שוב ושוב, עמד לפני המוות, בפעם המי יודע איזו. נשא עיניו למרומים בדיאלוג עם בוראו. החיים נראו חסרי סיכוי. "עוד מעט אהיה עם משפחתי בשמיים, תן לי חיים ואני אגיד 'שמע ישראל' בחברת אנשים חיים", ביקש. תפילתו התקבלה והוא ראה שליחות להשמיע ולקרוא "שמע ישראל", כך קרא גם לאינצקלופדיה שייסד.
בשבוע בו סוכל עוד טבח המוני של יהודים בבית כנסת בקליפורניה נטמן האדמו"ר מקאליב באדמת ירושלים, ועם שקיעה הידהדו ההרים בקריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" .