"להדליק מסך ליד תינוק זה כמו לעשן לידו"

הדוח האחרון של ארגון הבריאות העולמי אמנם קבע כי אסור לחשוף תינוקות למסכים, וצריך להגביל משמעותית חשיפה של פעוטות, אבל משפחות רבות לא יכולות בכלל לדמיין מציאות כזו. האם אנחנו גורמים לנזק בלתי הפיך לילדינו? ביקשנו תשובות ממומחים

אנחנו רגילים לבדוק הודעות כל כמה דקות, לבקר באפליקציות האהובות עלינו ולעבוד דרך הנייד כל שעות היממה, אבל גם: לאפשר לסמי הכבאי לעשות בייביסיטר לילדים, ואם הם ממש מתעקשים, הם גם אוכלים מול המסך. בשבוע שעבר פירסם ארגון הבריאות העולמי הנחיות חדשות שמהוות בשורה מרעישה לרוב ההורים - יש להימנע מחשיפת פעוטות ותינוקות למסכים.

מדובר בדוח שמוציא ארגון הבריאות החשוב בעולם כחלק מהמאבק בתופעת ההשמנה שנותנת את אותותיה כבר בילדים צעירים, והוא כולל המלצות נחרצות ביותר: ילדים עד גיל שנה לא צריכים להיחשף למסכים כלל, וגם בהמשך יש להגביל את החשיפה מאוד.

רובנו מרגישים קצת לא בנוח להושיב את הילדים מול המסך, המחקרים בנושא מטפטפים כבר כמה שנים, ובכל זאת אנחנו מעלימים עין. אבל כשזה מגיע מסמכות מקצועית נחשבת כל כך, זה כבר נשמע אחרת. האם אנחנו גורמים לנזק בלתי הפיך לילדינו?

"המסכים לא כאלה איומים, השאלה היא מה אנחנו עושים איתם ומה המינון", אומרת ד"ר מיכל דולב-כהן, מנהלת המרכז ללמידה וחקר פגיעות במרחב המקוון במכללת "אורנים". לטענת ד"ר דולב-כהן, הבעייתיות האמיתית היא בחיבור בין מסכים לפעוטות — דרך ההורים. "אנחנו רואים אמהות שמניקות ובמקום ליצור קשר עין אוהב עם התינוק הן עם הנייד. אנחנו כהורים צריכים להיות מודעים להשלכות השימוש שלנו במסכים על הילדים שלנו. אם אני חושפת את הילד למסך באופן מבוקר, אין בכך פגיעה. אם אני משתמשת במסך על בסיס קבוע, ומגיעה למצב שמהילד שלי נחסכים דברים אחרים - יש כאן בעיה. הילדים נחשפים אלינו כל הזמן עם המסך ומחקים אותנו. הילדים צריכים לראות שאנחנו מסוגלים 'להיות אנחנו' בלי מסך".

קרלוס כינר, פסיכולוג קליני שבעצותיו נעזרתי גם אני בהתמודדות עם שאלת המסכים מול ילדיי הפרטיים, מברך על המלצות הדוח. "בינקות יצירת קשר מיטיב עם ההורה או המטפל מאפשרת לילד התקשרות בטוחה שמעצבת ומשפיעה בצורה דרמטית על ההתפתחות הרגשית", אומר כינר. "בילדות המוקדמת ישנה התפתחות של יחסים עם אנשים נוספים שאינם ההורה, וכן יצירת קשר עם בני גילו. המסכים מהווים לא מעט פעמים פתרון קל לבכי או למצוקה רגשית, אך חשיפה מוקדמת או מתמשכת אינה מאפשרת התפתחות תקינה. על ההורים לשאול את עצמם 'איזה בנאדם אנחנו מגדלים?'. אין תחליף למשחק, והמסך אף פעם לא יכול להפוך לבייביסיטר".

אבל מרגע שהנזק נעשה והילדים נחשפו למסך ומבקשים אותו, איך אנחנו יכולים להפריד ביניהם?

"מומלץ לעזור לילד לדחות סיפוקים באופן כללי: מסכים, אוכל, התנהגות אימפולסיבית. וכמובן, לתת דוגמא אישית - לצערי לא מעט הורים מכורים בעצמם למסכים ולאפליקציות. מומלץ לכבות טלפונים בשעה מסוימת בבית, לא לקנות בגיל מוקדם קונסולת משחקים, אפשר לכבות את הוויי־פיי בשעות מסוימות. אני גם ממליץ להתעניין בתכנים שהילדים רואים במסך, לדבר איתם על סדרות וסרטונים שהם אוהבים, לא להפוך את חוויית המסך לחוויה של לבד. להתעניין זה לא לשפוט, אלא יותר לשוחח. אי-אפשר להתעלם מהמסכים, אבל צריך לזכור שהאתגר שלנו הוא לאפשר לילדים התפתחות תקינה מבחינה רגשית וחברתית".

המסכים שמזדקרים מכל כיס הם עניין חדש למדי. רק עכשיו מתחילים להצטבר מחקרים שאומדים את השינוי האדיר שחוללו הסמארטפונים ויתר המסכים בחיינו. "בחמש־שש השנים האחרונות יש גיבוי חזק לתובנות האלו, במיוחד לתובנה שהנזקים בגילאי 0־3 הם לא רק בתחום הקוגניטיבי, אלא גם בתחום הבריאותי", אומר פרופ' עמוס רולידר, דיקאן הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת, מומחה בניתוח וטיפול התנהגותי. "מתברר שיש קשר בין החשיפה לאור הכחול של המסכים להתפתחות בעיות בריאותיות וקוגניטיביות. בדוח הזה בפעם הראשונה ארגון הבריאות העולמי מדגיש כי באזור בו תינוק עד גיל 12 חודשים נמצא — המסך צריך להיות כבוי! במילים אחרות, להדליק מסך ליד תינוק זה כמו לעשן לידו, ההבדל הוא שמדובר באחוזים הרבה יותר גבוהים של הורים שעושים את זה", אומר פרופ' רולידר. 

גם הקשר הידוע בין מסכים להשמנה כבר התבסס מחקרית, אבל בדוח החדש הוא מודגש ביתר שאת. "הצמדה של מסך לאוכל גורמת נזק בשל האפקט הפבלובי, המסך בעצמו הופך גירוי מותנה לתחושת רעב, וזה מבלבל את כל המערכת התזונתית", אומר פרופ' רולידר. "מלבד הקשר להשמנה יש קשר גם לחוסר בשינה, שזו כמעט מכה בישראל. אם אתם חפצים בילד בריא, הורים צריכים לקבוע שאין מסכים בחדרי השינה; שנית, אין מסכים בזמן האוכל; ושלישית, אין מסכים כשמגיעים חברים".

נשמע שאתה ממליץ לזרוק את כל המסכים מהבית.

"הכוונה איננה לומר להורה לא להשתמש במסך על מנת לרקוד, לשחק ולשיר עם הילד. אני מדבר על החשיפה הפסיבית למסך, וזו החשיפה ב-90 אחוז מהמקרים - כשהילד בוהה".

אגב בהייה, המסכים מייצרים נזק גם ליכולות הראייה. "בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שקוצר ראייה מתחיל בגיל צעיר יותר", אומרת אורטל סבג, אופטומטריסטית ומנהלת מחלקת המחקרים ב־CooperVision. "קוצר ראייה שמתחיל בגיל צעיר מהווה סיכון לניוון מקולרי, קטרקט, גלאוקומה והיפרדות רשתית".

עבור בתים רבים ההמלצות יהיו שינוי קצת קיצוני. מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לצמצם נזקים?

"תזכירו לילדים להרים את העיניים בכל 20 דקות של שימוש במסך ולהסתכל למרחק, על מנת לתת לעיניים לנוח. בנוסף, מידת הקרבה למסך משפיעה גם היא על הנזק המצטבר. אגב, מחקר מצא שתוספת של 40 דקות בלבד ביום של שהייה מתחת לכיפת השמיים תצמצם את שכיחות קוצר הראייה אצל תלמידי בית הספר".

וכן, מתברר שלא רק הראש מושפע מהמסכים, אלא גם הגוף. "השמנת-יתר בקרב ילדים בישראל הפכה כבר מזמן למגפה", אומרת רויטל אדמוני, שחיברה את תוכנית הלימודים "אוכלים בריא" עבור משרד החינוך. "ישראל נמצאת בראש דירוג השמנת־יתר בקרב ילדים באירופה ובמקום השני בעולם, עם 12.6 אחוז מהילדים המוגדרים כסובלים מהתופעה, ו־28.8 אחוזים הסובלים מעודף משקל. אחת הרעות החולות היא העובדה שאנו מאפשרים לילדינו לנשנש חטיפים מזיקים מול הטלוויזיה. בנוסף, מספר מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הוכיחו כי קיים קשר בין חוסר בשינה בקרב ילדים לבין נטייתם להשמין. ידוע כי שימוש במסכים פוגע באיכות השינה ובזמן ההירדמות, וזו עוד סיבה מעולה להרחיק את המסכים מהילדים כשהולכים לישון".

יש מי שפחות נרעשים מההשפעות ההרסניות של המסכים, ומציעים לקחת את ההמלצות קצת יותר בקלות. מיכל דליות, הידועה בכינויה "סופר נני", בעלת מרכז להכשרת יועצות משפחה ולהדרכות הורים, תומכת בגישה רגועה. "ההמלצות מצוינות, אבל עם זאת אני חייבת לומר שאני לא בלחץ מהמסכים כמו אנשים שאני מכירה", אומרת דליות. להתנגד למסכים זה כמו להתנגד למטוסים או למכוניות, זאת טכנולוגיה שקיימת וסביר שהיא תשנה את האנושות. לקבור את הראש בחול ולתת לילדים טלפונים לא חכמים זה לא פתרון. מה עשינו בזה כשלכל העולם יש טלפונים שהם כן חכמים?".

ובכל זאת, גם סופר נני מסכימה עם הקביעה בנוגע להגבלת זמן המסכים, בעיקר להורים. "אוצר מילים והתפתחות האינטליגנציה מחוברים לקשר עין ודיבור בין הורה לילד. גם ככה ההורים נמצאים מעט עם הילדים כי עובדים הרבה שעות, ואת המעט הזה אנחנו מגבילים בגלל שעות מסך. כך עשינו לילד וליכולת ההתפתחות שלו נזק, חד וחלק. לכן אני חושבת שההגבלות הן טובות, אבל בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים לשוקולד או לספורט — צריך פשוט לא להגזים".

ד"ר אייל דורון, מחבר הספר "להמציא מחדש הורות וחינוך במאה העשרים ואחת", קובל באופן נחרץ על המלצות ארגון הבריאות העולמי ואף טוען שהן תורמות בעיקר לתחושות האשמה שיש כיום להורים. "הסטטיסטיקות שמדווחות לנו מופרכות מהיסוד", הוא טוען. "מדברים על זמן מסך מבלי לדבר על מה רואים במסך. זה כמו להגיד שאם הרוצח של ג'ון לנון טען שהושפע מהספר 'התפסן בשדה השיפון', כל מי שקורא ספרים רוצח אנשים. הרי צפייה ב'רחוב סומסום' אינה משולה לצפייה בדרמת מתח. דבר מוזר שני הוא שלא מדברים על עלות־תועלת: אם יש אמא מותשת, ואני אומר לה 'אל תשימי את הילד אפילו דקה מול סרט אנימציה כדי לנשום רגע', מה התוצאה? דמות הורה מרוטת עצבים".

אבל המחקרים מעלים קשר ישיר בין החשיפה למסך לבין נזקים בריאותיים.

"אני חושב שזה מסוכן להתייחס להמלצות כאל קטלוג איקאה. יש ילד שהצפייה טובה לו ויש ילד שפחות. הטענה הכי חזקה שלהם היא הקשר לסיכוי ללקות בהפרעות קשב וריכוז, אבל אנחנו מדברים על קשר שמופיע בצפייה מעל חמש וחצי שעות בטלוויזיה. אם יש משפחה שמאפשרת לילד לצפות כל כך הרבה שעות בטלוויזיה, הפרעת קשב היא הבעיה הכי קטנה שלהם. אני לא מבין מאיפה מגיע הרעיון לשלול את כל ההתייחסות האישית. נכון, צריך לשים לב לזמן המסכים, אבל אני סומך על שיקול הדעת של ההורים. התוצאה מההמלצות היא שהורים קיבלו חיזוק לאמונות שלהם שהכל מסוכן, והעולם מבהיל. אני רוצה שתהיי אמא מודעת וקשובה ותפעילי שיקול דעת כי זה מה שחשוב לילדים שלך יותר ממה שכל חוקר חכם אומר. זה עדיף על פני אמא אכולת רגשות אשם".