בכיר באל על הושעה, לקה בדיכאון והוכר כנפגע עבודה

מנתח מערכות הסתבך בפרשה פלילית של מסירת מידע, אבל לא הורשע וחזר לעבוד. למרות זאת הידרדר מצבו הנפשי והוא תבע את הביטוח הלאומי

עו"ד אתי רובין | פסקדין פורסם: 07.05.19, 07:11

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגיש ביטוח לאומי, ואישר את ההחלטה להכיר כנפגע עבודה במנתח מערכות בכיר לשעבר באל על, שלקה בדיכאון חריף לאחר שהושעה מעבודתו. בכך קיבלו השופטים את החלטת בית הדין האזורי שלפיה היה קשר בין ההשעיה לבין מצבו הנפשי של העובד.

 

הפרשה שעליה נסוב התיק אירעה ב-2004, לאחר שהעובד מסר לבנו מידע על טיסה של שותפו העסקי ומצא עצמו חשוד במסירת מידע ששימש לביצוע עבירה של סחיטה ואיומים. ההליך הפלילי נגדו הסתיים ללא הרשעה, לאחר שהודה בעבירות קלות יותר של פגיעה בפרטיות ושימוש אסור במאגר מידע, שכן לא ידע כי המידע שמסר יועבר לגורמים פליליים וישמש לביצוע עבירה חמורה.

 

סמוך לאחר מעצרו הוא הושעה מעבודתו באל על. הוא אמנם נקלט מחדש לאחר גזר הדין אבל מנהליו סירבו לאפשר לו להשיב לו כספים שנוכו משכרו בתקופת ההשעיה. חודשים ספורים לאחר מכן הוא לקה במשבר נפשי חריף, עזב את העבודה וביקש מביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה.

 

לאחר שהביטוח הלאומי דחה את תביעתו הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה, שם נקבע כי ההשעיה והקליטה המחודשת הם שני אירועים חריגים בעבודה ויש קשר סיבתי ביניהם לבין מצבו הנפשי של העובד. לפיכך חויב הביטוח הלאומי להכיר בו כנפגע עבודה.

 

אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה: ביטוח לאומי הגיש ערעור לבית הדין הארצי שבו טען בין היתר כי ההשעיה לא נחשבת לאירוע חריג בעבודה לנוכח מעשיו החמורים של העובד.

 

בחינה משולבת

אבל השופטים אילן איטח, רועי פוליאק וחני אופק גנדלר דחו את הערעור וקבעו כי כשבוחנים אם השעיה נחשבת אירוע חריג שנגרם עקב העבודה, אין להתעלם לחלוטין מאירוע היסוד שגרם לה. "בחינה משולבת זו", נכתב, "עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית ראויה כיוון שבאמצעותה ניתן לפרוש את ההגנה הסוציאלית במידה העולה בקנה אחד עם תכליותיה החברתיות".

 

כלומר, השאלה היא מה טיבו של אותו אירוע יסוד. במקרה הנוכחי, פגיעה בפרטיות ושימוש לא חוקי במאגר מידע הם אמנם מעשים חמורים, אך אי אפשר להתעלם מקביעות בית הדין האזורי, שלפיהן מעשים אלה היו נהוגים בקרב עובדי אל על, לא היה נוהל כתוב שהסדיר את הנושא והעובד ביצע אותם בתמימות מבלי לדעת מה ייעשה במידע לאחר מכן.

 

לטעמם של השופטים לא מדובר בפשע חמור שמצדיק להוציא את ההשעיה (והקליטה לאחריה) מגדר אירועים חריגים שנגרמו עקב העבודה. זאת גם נוכח העובדה שהמשיב לא הושעה בגלל עצם מסירת המידע אלא על בסיס ההנחה השגויה שמסר את המידע לגורמים פליליים.

 

משכך, השופטים החליטו שלא להתערב בקביעות בית הדין האזורי והביטוח הלאומי חויב לשלם למשיב 7,500 שקל הוצאות משפט.