זאת עם הכוח העצום

בלי ששמנו לב, ליהיא גרינר הפכה לסיבה האמיתית לראות 'הישרדות'

בדברי ימי הבלופים של הריאליטי בישראל - כרך 5,232 - יישמר מקום בולט לשגעת "הכוח העצום" שהשתלטה על פרקים שלמים בעונה הזאת של 'הישרדות'. עד לשנייה שבה הוסבר מהו אותו "כוח עצום" שבו זוכה מתחרה אחד, ניתן היה לדמיין מתנה שנעה בין העפלה אוטומטית לגמר ועד היכולות של אחד מגיבורי 'הנוקמים'. בסוף זו הזכות להעמיד שני מתמודדים אחרים לקרב הדחה, כלומר משהו שדומה יותר למנוי שנתי לספריית וידיאו.

 

אבל משהו דווקא יצא מתוך הסאגה הזאת: ליהיא גרינר. הפקדת הגימיק בידיים שלה איפשרה לצופים להכיר במהפך בתדמיתה של אייקון הטראש העברי. הפוקוס עליה, במסעה לממש את הבונוס, הוליד כמה מהרגעים הכי מרנינים ומשעשעים בתולדות הגרסה המקומית של הפורמט. המשחק המוגזם, ההומור המרושע, העימותים הישירים והחשיפה שרוקנה את כל הצבע מהפנים של שמחה גואטה. ובתמצית: כל הסיבות שבגללן 'הישרדות', ובכן, שורדת.

 

יש בכך מעין סגירת מעגל. גרינר פרצה לתודעה כסמל של קלולסיות וחוסר אונים. ב'האח הגדול' היא הייתה נתונה למניפולציה נבזית ממש, כשהפקת התוכנית איימה להכניס את הארוס הנבגד שלה. התקף הפאניקה של גרינר הובא בשידור חי לעיני המדינה ונמרח מול המצלמות באקט סדיסטי גם במונחי יורם זק. מאז, למעט פרויקטים נלעגים של תוכן שיווקי, גרינר אף פעם לא הייתה הגיבורה, אלא המרכיב במתכון שעיקר תרומתו הוא חוסר מודעות במבטא אנגלו־עברי.

 

'הישרדות' היא הראשונה להבין את מלוא הפוטנציאל של גרינר, שרחוק מלהסתכם בקריאות "יו גאיז, דיס איז נוט אוקיי". בעוד הקולגות שלה על האי עדיין מאמינים שנקלעו לסיטואציה שבה לערכים יש ערך, היא באה לעשות חיים. כמי שתכף עשור (!) סוחטת לימונדה מכל לימון של הזדמנות, היא כבר משתייכת לאליטה הישנה של הז'אנר. אין לה יומרות ולכן גם לא מעצורים.

 

להבדיל מנעמה קסרי והדימוי המלאכותי והמאולץ שלה כ"אסטרטגית", גרינר היא התירוץ האמיתי לצפות ב'הישרדות'. השואו שלה הכי נאמן לאבני היסוד של הניסוי המופרע הזה, מבלי לעורר מועקה ואי־נוחות כמו דמויות מהסוג של שי חי. גם אם המניפולציות שקופות והטקטיקה לעיתים תמוהה, הפרפורמנס שלה מפיח אנרגיה ופאן בתוך אי מנופח מדיבורים ריקים ועלק־תחכום.

 

יותר מהכל, אין בגרינר אשליית שליטה שמניעה משתתפות ומשתתפים אחרים לחשוב שהם יותר מבובות בידיים של חדר העריכה. היא מבינה למה היא כאן ולאן זה הולך. מבחינתה, יו גאיז, דיס איז הכי אוקיי שיש.