בתביעה שהגיש לפני כשלוש שנים טען סיימון שמאמן הקבוצה גרם לפיטוריו בזמן שהחלים מפציעה שנגרמה לו במשחק שהתקיים במרס 2016. לדבריו הוא אמנם זומן לשימוע אבל הישיבה לא התנהלה כחוק, ולמעשה המועדון החליט לפטרו מבעוד מועד. לדבריו לא ניתנה לו הודעה מוקדמת, מנעו ממנו להתאמן וגרמו לו נזק מקצועי.
בנוסף לזכויות מעבודה כמו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה, דרש סיימון גם פיצויים על עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב. בסך הכל הוא תבע מהמועדון פיצויים של 276,672 שקל.
המועדון טען מנגד שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית שכן סיימון עזב את המשחק משום שנעלב כי המאמן החליט להחליפו. סיימון, צוין, כלל לא נפצע ואחרי המשחק נעלם לשבועיים כשאת האישורים הרפואיים השיג רק בדיעבד, תוך הפרת נוהלי המועדון שחייבו אותו לפנות לטיפול רפואי לאלתר. עוד נטען כי השימוע נערך לו לפנים משורת הדין אף שהוא זה שעזב את הקבוצה וכי כל זכויותיו שולמו לו כדין.
השופטת שרה מאירי העירה כי עדותו של סיימון הותירה עליה רושם שלילי ולא אמין, וכי הוא הסתיר ממנה ראיות, בין היתר כשהגיש לה הסכם עבודה חלקי ולא עדכני תוך השמטת בדיוק אותם סעיפים שחייבו אותו לפנות לטיפול רפואי במקרה של פציעה.
בפסק דין שדחה את טענותיו אחת לאחת נקבע כי לא הוכח שהוא נפצע במהלך המשחק ונראה כי פשוט נפגע מכך שהמאמן החליף אותו, ומאז התנהל בילדותיות כשנטש את הקבוצה ונעלם.
השופטת קבעה כי לא מצאה כל פגם בשימוע שנערך לסיימון עקב נטישת המשחק והקבוצה - שלה שימש כקפטן - תוך הפרת הנהלים ותנאי הסכם העבודה.
היא גם לא סברה שסיימון פוטר וקבעה כי המועדון החליט להפסיק את יחסי העבודה לנוכח התנהלותו החמורה. משכך נקבע כי השחקן לא היה זכאי להודעה מוקדמת. עם זאת, נפסק כי סיימון רשאי לפדות את רכיב פיצויי הפיטורים בקופות הגמל שלו ועל המועדון להשלים לו את הפיצויים במידה שהם נמוכים משכרו החודשי האחרון.
יתר דרישותיו של סיימון נדחו בהיעדר הוכחות, אם כי לא נפסקו לחובתו הוצאות, בין היתר בשל התנהלות המועדון במסגרת ההליך (לא התייחס לטיעונים שונים כראוי, הגיש בקשה שלא לפי הכללים וכיו"ב) ודחיית תביעה נגדית שהגיש.