מדי לילה, מספר סמל א', לוחם לשעבר בסיירת מטכ"ל, חוזר אליו סיוט שוב ושוב. "אני סוחב על הגב שלי בריצה את המחבל מוסטפא דיראני, אחרי שחטפנו אותו מביתו בלבנון", הוא מתאר. "דיראני צועק ומקלל אותי בערבית כל הדרך. אני לא מבין, וצועק לו בחזרה את המשפט ששיננתי באימונים: ‘אוסקוט, וִולא, אַנַא בַטוּחַאק’- 'שתוק, או שאני יורה', ואז הוא שותק, מפוחד, אבל העיניים שלו מציצות עליי מכל פינה בחדר, אפילו מהשקעים. הוא עונה לי: 'ווַלַא יְהִמַכּ' - אל תדאג'. כלומר: 'יומך יגיע'. אני מתעורר בבהלה. לפעמים בצרחות. מזיע, הלב שלי פועם בחוזקה, הידיים שלי רועדות. כולי במתח ובעצבים. אני נזכר איך השכנים של דיראני ירו עלינו כשטיפסנו איתו במעלה ההר, אני שומע את הכדורים ששורקים לנו מעל הראש, ואני אומר לעצמי: 'אני מת, אני מת', והתחושה היא אמיתית, כאילו זה קורה כאן ועכשיו. וזהו! אני לא מצליח להירדם יותר".
הכתבה המלאה - ביום שישי ב"7 ימים"
ידיעות אחרונות - שבועיים מתנה עד הבית. לקבלת ההטבה>> https://www.yedioth.co.il/GeneralForms.aspx?gf=146&ref=Promo