"הבנייה באמצעות רובוטים מצילה חיי אדם"

בשעה שאנחנו חסרי אונים נוכח המחדל של פועלי בניין שנופלים אל מותם עקב רשלנות והיעדר פיקוח, מגיעה לארץ האדריכלית המוסלמית ממוצא טורקי מליקה אלטיניסיק, שתכננה את מוזיאון הרובוטים בקוריאה, שגם יוקם על ידי רובוטים. "כיום רובוטים לא רק מתכננים בתים, אלא גם בונים אותם ומסייעים במניעת תאונות עבודה ואובדן חיי אדם", אומרת מי שנחשבת לכוכבת העולה בתחום האדריכלות העתידנית, וגם מספרת מדוע עודף צריכה ופיצוץ האוכלוסין מדירים שינה מעיניה

מליקה אלטיניסיק, רק בת 40, היא מוסלמית מטורקיה, והיא אחת מהאדריכליות המדוברות בעולם היום, בעיקר בתחום האדריכלות הדיגיטלית, שנחשבת לעתיד של התחום.

 

עכשיו אלטיניסיק סיימה לתכנן בסיאול את מוזיאון הרובוטים של קוריאה, שיבנה את עצמו באופן אוטונומי באמצעות הדפסות תלת־ממד ושימוש ברובוטים – אולי סוג של פתח לתקווה בעניין מניעת נפילות של פועלים אל מותם. האדריכלית המובילה גם חתומה על מגדל הטלוויזיה והרדיו הפוטוריסטי והמרהיב בגובה של 369 מטרים שתיכננה באיסטנבול בהשראת תנועת הרוח ותנודות האדמה, והיא עומדת בראש המותג MIMMEL לעיצוב רב־תחומי, שמציע אקססוריז וגם רהיטים בסגנון עתידני.

 

בעולם מכנים אותה זאהה חדיד החדשה (אגב היא גם שימשה כאדריכלית בכירה במשרדה של חדיד בלונדון), והשבוע היא תדבר על עבודותיה במסגרת ה־FIA, פסטיבל האדריכלות הישראלית שייפתח מחר ויעסוק בנושא "החיים בעיר".

 

"מאז 2004 היתה לי ההזדמנות לפתח את הניסיון האדריכלי הבינלאומי שלי בפרויקטים שנעו מתכנון והקמה של בנייני מגורים בסגנון גורדי שחקים, תכנון של מרכזים תרבותיים ומוזיאונים ועד עיצוב רהיטים בהזמנה אישית", אומרת אלטיניסיק בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".

 

את המשרד העצמאי שלה הקימה ב־2013, ולפני כן עבדה באימפריה של זאהה חדיד בלונדון, שם פיתחה את הגישה עיצובית שלה: "המטרה שלי היא ליצור דיאלוג בין טבע, טכנולוגיה וארכיטקטורה", היא אומרת. "הטבע מבחינתי הוא המורה החכם והמקיף ביותר, ואני שואלת אלמנטים מתוך הטבע ומיישמת אותם בעבודות הארכיטקטורה שלי, כאשר אני נעזרת בבינה מלאכותית", היא אומרת כאילו מדובר בטיול אחר צהריים בפארק.

 

ידע מנצח מלחמות מגדר

 

אפרופו בינה מלאכותית, השימוש בטכנולוגיה הוא מבחינתה חלק בלתי נפרד מעבודתו של אדריכל כיום, ובעיקר לאחר עיצוב המוזיאון לרובוטים בסיאול, שגם ייבנה באמצעות רובוטים ובאמצעות הדפסות בתלת־ממד, דומה כי התבצעה כאן קפיצה משמעותית באופן שבו אנחנו תופסים אדריכלות. שלא לדבר על כך שבנייה באמצעות רובוטים עשויה לפתור גם בעיה כואבת שבישראל מתקשים להתמודד איתה, של נפילת פועלי בניין אל מותם כתוצאה מכשלים בטיחותיים.

 

לדבריה, הרעיון המרכזי שעמד מאחורי עיצוב המוזיאון הזה היה להעמיד עולם תוכן שלם עבור הרובוטים ולהכניס לתוכו את המבקרים. "המטרה הייתה ליצור סביבה זורמת שמבוססת על צורות השאולות מן הטבע, בניגוד לגיאומטריה הרגילה המבוססת על הצורות הקונסברטיביות המוכרות", היא אומרת ומפתיעה בגילוי שהעבודה הראשונה שתוצג במוזיאון שהיא מתכננת (ושהדמיה שלו ניתן לראות בעמודים אלה) היא למעשה תיעוד של תהליך הבנייה עצמו שנעשה באמצעות הרובוטים עצמם. "למוזיאון הזה, שאנחנו מקימים בסיאול, יש תפקיד חשוב בקידום מדע, טכנולוגיה וחדשנות, ורובוטים לא יהיו רק התערוכה המתעדת את הקמתו, אלא ישתלבו גם בתפעול ובשירות במקום".

 

אז זהו, עכשיו רובוטים יחליפו בני אדם גם בתחומי הבנייה והעיצוב? אני שואל ומספר לה על המקרים הקשים של תאונות העבודה בתחום הבניין בישראל.

 

אלטיניסיק: "עד כה רובוטים שולבו בתעשייה ומעכשיו יש להם תפקידים מפותחים וחשובים יותר. הם למשל יכולים לתכנן בתים, ואנחנו גם נותנים להם תפקיד לא רק בעיצוב אלא גם בבנייה. לדעתי המעבר לשימוש ברובוטים גם לתכנון הבניינים יוצר סביבת עבודה סטרילית וסיסטמטית, וכן, גם מסייע במניעה של תאונות עבודה, בעיקר נוכח ריבוי התאונות בתחום. זה בהחלט שיקול שחוסך בחיי אדם", היא אומרת.

 

ארכיטקטורה היא תחום גברי בעיקרו. מאז זאהה חדיד ואחרות, העולם השתנה. איך את מרגישה כאישה בתחום הגברי הזה?

 

"הכוח של חדיד ככוכבת בשמי האדריכלות נעוץ במלחמתה הבלתי פוסקת למען שוויון, חופש וכבוד כלפי משנתה דווקא מפני שהיא אישה. חדיד מעולם לא התפשרה על הזהות האמנותית שלה, היא מעולם לא נכנעה, עמדה על עקרונותיה ותמיד הלכה אחרי מה שהאמינה בו", אומרת אלטיניסיק. "החזון שלה השפיע על מיליוני אנשים, היא שינתה את העולם ונגעה בכולם כמו שהיא נגעה בי. אני חושבת שהכוח להילחם באקסקלוסיביות גברית טמון ביכולתך להאמין בכוח של הידע שנמצא מעל לכל מגדר. מי שהולך אחרי כוחו של הידע ומי שמפתח את הידע שלו כל הזמן הופך לחדשן ויכול לעבור הרבה מכשולים. המגדר לא חשוב כאשר הידע נכנס לתמונה".

 

בין ארכיטקטורה ואופנה

כולנו יודעים שהארכיטקטורה עומדת בפני אחד האתגרים הגדולים שלה היום, בעידן של משבר אקלימי, התפוצצות אוכלוסין, הנדודים של מיליוני בני אדם בין יבשות ומשברים כלכליים ופוליטיים. לדברי אלטיניסיק פיצוץ האוכלוסין הוא בהחלט בעיה מאתגרת ומדירת שינה: "אוכלוסייה העולם עומדת כיום על 7.5 מיליארד וצפויה לגדול ל־15 תוך 30 שנה. כדי לדבר על קיימות בארכיטקטורה, צריכים לדבר קודם כל על קיימות האנושות. לכן קודם כל צריך לעצב את הדרך שבה הולכת האנושות ורק אחר כך את הפרויקטים שקשורים אליה. מה זה אומר? שצריך לפתור את שאלת ניהול האנרגיה, ומכאן ייגזר האופן שבו אנחנו חוסכים באנרגיה באדריכלות. במקביל יש לעבוד גם על פיתוח דרכים לחיסכון בחומרים ובצריכה".

 

תוכלי לספר על הקשר שלך לאופנה ועיצוב, מלבד אדריכלות?

 

הקשר בין ארכיטקטורה לאופנה הוא מורכב ורב־רבדים. יש להם הרבה מהמשותף, כמו שימוש באמנות, מדע, טכנולוגיה ושדות אחרים. ב־2015 הקמתי את MIMMEL - כדי לבטא את החזון שלי בטריטוריות של עיצוב וארכיטקטורה, ובפלטפורמה הזאת אני מבקשת לטשטש את הגבולות של העיצוב המודרני".

 

יהיה מעניין להקשיב לה גם בכנס הישראלי, אליו היא מגיעה בהזמנת התאחדות האדריכלים ובוני ערים.