"ידידות" - שקל feat. דודו פארוק | חדר ניתוח

נעזרנו בסצנת ההיפ -הופ כדי לגלות אחת ולתמיד: התיתכן ידידות אפלטונית בין גברים לנשים?

 

לכבוד הריליס החדש של הראפר שקל, "ידידות" (feat. דודו פארוק) מתוך האלבום "ילד פרפר" שיושק בבארבי ב7.8, שאלנו את עצמנו – הי, האם אנחנו מאמינים בחברות אפלטונית בין גברים לבין נשים? מיד ענינו לעצמנו – לא יודעים, מה אנחנו, ד"ר לסוציולוגיה? ממש לא. אנחנו ספה אנושית. ובכל זאת, האם יש דבר כזה ידידות בין גברים לנשים, או שמדובר בשני אנשים שנמשכים אחד לשני בסתר? כדי לרדת לשורש העניין, ניגשנו לחדר הניתוח שלנו והשחזנו את הסכין. התוצאה? לפניכם.

 

 

  

"יש לי מספיק ידידות, יש לי מספיק בעיות"

נסיק ששקל אכן מאמין במוסד הידידות: עובדה, יש לו ידידות. הוא מסתובב עם בנות, הוא לא חושב שקשר עם בת המין השני חייב להיות מיני, הוא מנהל איתן אינטראקציות יום יומיות. אם כי, ישנו שבר בתפישה הזו: "יש לי מספיק בעיות" מרמז על כך שהקשרים שלו עם הידידות שלו גורמים לו לצרות צרורות. מה הן הצרות איפוא? נמשיך לקרוא:

 

"אני צריך ידידה עליי כמו שאני צריך חור בראש / אין לי זמן להתקשר אלייך, אין לי זמן לקבוע מראש"

– שקל לא צריך ידידות.

 

"באה מלוכלכת ורוצה להתלכלך / באה עם חבר שלך אנלא מבין איך"

 – שקל מקנא בחבר של הידידה? לא סביר. זה כנראה מורכב יותר. נמשיך -

 

"עוקבת אחרי זה מתחיל להסתבך / יעני בחיים האמיתיים לא באינסטגרם / שם עלייך בלוק, מה את בשוק?"

 – זו התפנית בשיר. מסתבר ששקל כל כך אירוטי שהידידות שלו הן אלו שלא מצליחות להחזיק את עצמן ומתאהבות בו, ולא, כפי שנהוג לחשוב בתרבות, ששקל מתאהב בהן אך נשאר בFRIEND ZONE. אם כן, נוכל לנסות ולטעון, שהצרות הצרורות שגורמות הידידות בחיו של שקל, זה שהן נכנסות כידידות – דבר עליו הוא מברך – אך מהר מאד מתאהבות בו ומתחילות למרר את חיו. להתקשר, לנסות לקבוע איתו, ואף לעקוב אחריו לכל מקום ("סטוקינג").

 

"החיים שלך יפים, מה את מתלוננת? / רק רוצה דברים, מה את נותנת?"

– באמירה הזו לידידה, אומר שקל בעצם שבזמן שקשר הידידות הוא קשר הדדי ומאוזן, בו שני הצדדים לוקחים כפי צרכם ונותנים לפי יכולתם, קשר ידידותי בריא עם גבולות, הקשר של האהבה החד צדדית הוא בהכרח קשר לא שוויוני ולא בריא, בו שקל לא רוצה ליטול חלק. מכאן, ששקל לאו דווקא מאמין במוסד הידידות, אבל השאיפה שלו היא לקשר של ידידות אמת, כזה בו יוכל לקבל מקום להיות הוא, ולא יצטרך לתת מה שאין לו.

 

בעיה קשה בעולם ההיפ-הופ היא ה"שופוני". למה הדבר דומה? לאירוח בתרבות הבדואית. על פי המסורת הבדואית, מותר לאדם אצלו אתה מתארח לשאול לסיבת ביקורך רק לאחר שלושה ימים ושליש, וכך נהוג. בעולם ההיפ-הופ, נהוג לפוצץ כספים על בחורות, תכשטת וכן הלאה, רכבים (בפועל: השכרת קורקינטים לך ולCREW). הראפר הקשוח באמת, נותן גם כשאין לו לתת. לא רק מפוצץ את הג'ובות, אלא גם את היחס וההכלה לידידה. וזה הפצע הכואב בחיי הTOUGH LIFE: הצורך להתקבל כחלק, יחד עם הצורך למרוד. קרע דרכו אנו רואים את הילד הפנימי של הראפר: מקלל בכיתה, כותב במחברת, שומע 50 סנט, הולך לצופים, מודח מהצופים, מאבד את בתוליו בבומבמלה עם נערה גדולה ממנו ב3 שנים, בטוח במשך שלוש שנים שחטף איידס, עושה ראסטה אחת בקינג ג'ורג', מתגייס לתותחנים, טס לדרום אמריקה, מתאהב בקולומביאנית שהורסת לו את החיים, בוכה עליה לידידה שלו מהבית בה היה מאוהב מכיתה ז' עד י"ב, וכו'.

 

 

בבית הבא אנו נחשפים לחווית הדכאון בה שרוי המחבר:

 

"אין לי כוח לידידות / אין לי כוח לחיות / כל היום מחפש סמים / בלילה רוצה לשתות / אני יודע אנלא חי נכון"

– במילים שלא יביישו דואט של תמיר גל וניבין, מספר לנו שקל על הכאב שלו. הוא עצוב, הוא בודד, הוא אבוד. כוחותיו אזלו. הוא נתן יותר משהיה לו לתת, ובשום שלב לא הרגיש מספיק מוכל, ביתי, כדי להשען במלוא משקלו על אדם שיתמוך בו באמת.

 

הטרגדיה אם כן היא כפולה: האפשרות לחברות אמת קיימת, בנות אכן רוצות להיות ידידות של שקל. ידידות עם אשה היא קשר חם, תומך, אוהב, שדומה לקשר עם האם. אבל הרגע שהבחורות מתקרבות יותר מדי, הן נחשפות לעודפות של שקל. יש בו יותר מדי כריזמה, יותר מדי אנרגיות לשתות. במקום להיות התומכות, הן נעשות נזקקות, ושקל נשאר לבד. לא כי הוא לא מעניין, אלא ליהפך, כי הוא מידי מעניין. כדי לרפא את הכאב והבדידות הוא פונה לסם, למשקאות חריפים, וכל זה תוך מודעות לכך שמדובר באורח חיים הרסני.

 

"בייב את לא נשארת לישון"

– לפעמים ישנן בחורות שחצו את גבול הידידות והפכו למה שנקרא "ידידה קרובה", סלנג של אבות גרושים למישהי שנתת לה את הפרח שלך לא פעם ולא פעמיים לפני ואחרי עישון פרלמנט ארוך. ידידה קרובה היא כזו שתוכל, כפי שאמרנו קודם, לתת אהבה וחום, אלא שגם אותן שקל דוחה מעליו. הוא לא מסוגל שיתקרבו קרוב מדי, האינטימיות מבהילה אותו. אם מישהי תתקרב יותר מדי, אולי ייפתח אליה באמת, אולי יהיה פגיע לידה, אולי יחשף. הוא רוצה להשאר לבד ואומלל, כי נדמה לו שמתוך הפצע הזה מגיעה היצירה. הטרגדיה הנוספת, כאילו שהטקסט לא היה טראגי מספיק עד כה, היא שלפעמים הדברים הם אכן כאלו. כתיבה נולדת בפצע, וכתיבה מתה כשהפצע מחלים. לא סתם נהוג היה לראות את הציניקנים, ביניהם כותבים גדולים, דוחקים עצמם לתוך חביות וחיים חיי פרישות (מתוך: ויקיפדיה).

 

"אין לי זמן להתקשר לידידה / סופר מלא מזומנים על המיטה"

– בדומה לשירו החדש "BALL W / O YOU" של 21 סבג, הפנייה להמשיך את ה-BALLING, החתירה לכסף ולהצלחה, היא ההכרח שמוטל על הראפר: גם כשקשה, גם כשפגעו בך, גם שהחיים כיבו לך סיגריה בפה, אתה קם על הרגליים וממשיך עם הBALLING. הBALLING ממשיך גם כשאין כדור, אין מגרש, וכיבו את האורות באולם הכדורסל. הBALLING הוא הדבר היחיד שיש: רק שטרות יכולים למלא חור בלב, רק שטר יכול לנגב דמעה, רק שטר אפשר להחביא במגן של הטלפון, לשכוח מזה, ולהרוויח כעבור תקופה 200 שקל בהפתעה.

הBALLING הציל אותך כנער, ואתה חייב לו מצוות כיבוד הורים.

 

 

אבל שקל לא לגמרי לבד. גם אם חווית הכתיבה וההתחברות לכאב היא פנימית ובודדה, בכל זאת מהות ההיפ-הופ היא ה-CREW, ובשיר הזה יש לנו שחקן רציני. דודו פארוק מגיע להטיף את מה ששקל לא יכל לומר בעצמו גם אם ניסה:

 

"יש לו מספיק ידידות זה ... אין לו בכלל ידידים זה הוא לא חברותי בעליל, לא ... ידידים יש לי רק אחד בכיס / כל האוונטות שלך עד השופוני / 'תה לא רואה בעיניים / 'תה לא רואה אתה ילד רגיש"

כאומר, נכון. יש ידידות בנות, ושקל אפילו מעדיף אותן. ואז מספר פארוק על עצמו: לא רק שאין ידידות, גם אין חברים. אין דבר כזה ידיד, העולם הוא עולם של אדם לאדם זאב. TRUST NO ONE, והעדפה של נאמנות על האהבה, הן מאבני היסוד של אותם THOUGH LIFE, של אותה כוורת דבורים של כאב וצמיחה. שקל תמיד ירצה תמיכה ואהבה מאישה, לאו דווקא מינית, אבל הוא יעצור את עצמו בגלל הפחד להפגע. מבחינת פארוק, קשרים עם גברים הם בעיתיים גם כן, ושם מופיע בשנית האקדח (שהופיע מוקדם יותר בשיר ולא התייחסנו כי לא היתה לנו סבלנות).

 

ובכל זאת, דווקא פארוק ששלל גם את החברות עם גברים, הוא זה שמכיר בעודפות של שקל, אותה עודפות שאפיינו קודם כטריז בגלגל שלו, ואומר לו בפניו – אתה לא רואה? אתה ילד רגיש.

ההכרה הזו יכולה לפתור את הבעיה של שניהם, לו רק יסתכלו על השיר הזה כעל שיר של תחינה, תפילה, ולא שיר של תלונות והצהרות.

 

***

 

יש לכם שאלה הרת גורל? שיר שאנחנו חייבים לנתח? עקבו אחרינו באינסטגרם וכתבו לנו מה אתם רוצים מאיתנו בהודעה (נענה לכם, אל תדאגו)