היה ממש נחמד

'צעצוע של סיפור 4' הוא סרט ילדים לא רע, מצחיק לרגעים, אבל גם לא יותר מזה

עזבו את העובדה שהסרט הזה נולד בחטא: לא הייתה שום סיבה לעוד חלק בסדרת 'צעצוע של סיפור' אחרי הסיום המושלם וסוחט הדמעות של חלק 3 לפני עשור, מלבד הרצון של דיסני־פיקסאר לעוד כמה ג'ובות. ועזבו את העובדה שבאמת אין כבר מה לחדש, או את הסיפורים הלא־נעימים מאחורי הקלעים - אלה שחייבו את ההתפטרות של המנכ"ל האגדי ג'ון לאסיטר, אחרי שורה של האשמות על "יחס לא הולם" לנשים, לצד הצרת צעדיהן של חלק מהתסריטאיות של הסרט הנוכחי (בהן ראשידה ג'ונס, שעזבה בזעם את האולפן).

 

'צעצוע של סיפור 4', אם לוקחים אותו כמו שהוא - הוא, איך אומרים, בסדר. סרט ילדים לא רע, זורם, מצחיק לרגעים, מקורי לרגעים, ומרגש טיפה לקראת הסוף. אחרי שהסרטים הקודמים בסדרה הלכו והתפזרו סביב הדמויות השונות של הצעצועים שמתעוררים לחיים, הנוכחי חוזר להתמקד בוודי, הקאובוי המנהיג (בדיבוב של טום הנקס הנצחי).

 

יש מאחורי הסרט מחשבה יפה: מה קורה כשוודי מגלה שהוא כבר לא הצעצוע האהוב בחבורה, אלא נדחק הצידה. האם הוא באמת חייב להישאר צעצוע ששייך לילד אחד? או שהוא יכול אולי למצוא ייעוד לעצמו מחוץ למסגרת, ולרקום זוגיות חופשית עם בובה יפה ועצמאית בארגז חול.

 

כמו שאתם רואים, יש כרגיל אצל פיקסאר כמה רעיונות יפים, שגם מבוגרים יוכלו לפרש כרצונם - נניח כמשל על מונוגומיה מול פוליאמוריה, או הניסיון להילחם בהדבקת תוויות. ויש כמובן דמויות משנה מצחיקות (בהן קיאנו ריבס שמדבב צעצוע של אופנוען קנדי דביל, או הקומיקאים קי ופיל כצמד בובות פרווה פסיכופתיות), וסצנות שעושות נעים בגב לחובבי קולנוע, כולל מחוות ל'הניצוץ'. היום בכל 'ראלף שובר את האינטרנט' תמצאו הברקות גדולות יותר. וזה בדיוק העניין: פעם פיקסאר היו האולפן שהיה עושה אך ורק קלאסיקות עכשוויות. היום הוא עוד אולפן אנימציה עם אנשים מוכשרים - וככה גם מרגיש 'צעצוע 4': סרט ילדים נחמד, שעובד, ולא מחדש בשיט. מפיקסאר התרגלנו ליותר.