היה היה

None

אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אי־אפשר להישאר אדיש אליו. דייגו ארמנדו מראדונה. הוא היה גאון כדורגל, אבל גם בעל חוכמה של חתול רחוב - והמשחק הזה ב־22 ביוני 1986 הראה את שני הצדדים האלה באישיות שלו. רבע גמר המונדיאל במקסיקו בין ארגנטינה לאנגליה, שרק ארבע שנים קודם לכן התכתשו במלחמת פוקלנד. המשחק היה למען האמת די משעמם, אבל שני השערים של ארגנטינה שניצחה 1:2, או ליתר דיוק שני השערים של מראדונה, יישארו חקוקים לנצח בתולדות המונדיאלים והכדורגל העולמי בכלל.

 

זה התחיל בדקה ה־51. מראדונה רץ לכדור גובה אבוד במרכז הרחבה האנגלית והניף את ידו כדי להקדים את השוער פיטר שילטון ולהסיט את הכדור לרשת. כולם ראו את נגיעת היד: שחקני אנגליה שהשתוללו מזעם, 115 אלף הצופים באצטדיון האצטקה ועוד מאות מיליונים שצפו במשחק בטלוויזיה. כולם, חוץ מהשופט הטוניסאי עלי בין נאסר והקוון הבולגרי בוגדן דוצ'ב, שלא נכנעו ללחצים ואישרו את השער. אחרי המשחק טען דייגו שהשער הובקע "קצת על ידי יד האלוהים וקצת על ידי הראש של מראדונה", אבל באוטוביוגרפיה שלו מ־2002 הוא כבר הודה: "פתפותי ביצים שזו הייתה יד האלוהים, זו הייתה היד של דייגו".

 

העולם לא הספיק לעכל את האירוע, וחמש דקות אחר כך הובקע השער היפה בתולדות המונדיאלים. זה היה הפן השני של מראדונה, שדהר עם הכדור לאורך חצי מגרש, היתל בחמישה אנגלים כולל השוער ובעט מזווית קשה לרשת. הללויה.