"אסור לנו להקדיש את כל החיים שלנו לילדים"

עם 200 אלף עוקבים ושני ספרים מצליחים, ויטאלי בוצ'אצקי מתחזק קהל גדול של הורים שמחכים למוצא פיו. בריאיון הוא מספר על המהפך ממהנדס לסופר־נני, וגם מסביר מאיפה הביטחון לייעץ בלי הכשרה פורמלית ומה הופך אותו לאבא מצוין - אפילו שהוא חוזר הביתה לילדים רק בערב

ויטאלי בוצ'אצקי הוא מהנדס תכול עיניים שמתגורר עם משפחתו בבת־ים. יש לו עבודה מסודרת, אישה ושני ילדים, חיים כל־ישראליים. אבל עכשיו הוא מנסה להתכונן נפשית לאירוע קצת לא רגיל בקריירה של מהנדס: מחר (ו') עלה על הבמה בראשון־לציון ומול קהל של 500 איש ואישה הוא יחלוק תובנות על הורות. כן, בוצ'אצקי שלמד בכלל הנדסת מכונות הפך באופן מפתיע לגורו החדש של ההורים הישראלים.

200 אלף עוקבים סומכים עליו ומחפשים את עצתו בכל הנוגע לקשר שלהם עם ילדיהם. הקהילה הווירטואלית סביבו פורחת, הספרים שלו זוכים להצלחה ועכשיו הוא גם הופך למרצה, למרות שכאמור, זה לא ממש בא לו בטבעיות כל הסיפור הזה של לעמוד על במה. אז מה סוד קסמו של בוצ'אצקי? "גדולים וחכמים ממני כתבו ספרים על סמך תצפיות", הוא מנמק. "אני כותב בתור מישהו שרוצה להיות אבא טוב".

אז התחלת לכתוב כשבנך הבכור הגיע לעולם וגילית שאין לו הוראות הפעלה?

"האמת שהתחלתי לכתוב עוד לפני שאשתי ואני נכנסנו להיריון. כיום אני יודע שהספר הראשון הציל אותי מהאבא שהייתי עלול להיות".

בן 36, יליד אוזבקיסטן, בנם של רופא ומהנדסת. בגיל 6 הוא נחת בחולון ("ישר לתוך מלחמת המפרץ הראשונה") וממנה עקרו ליפו ד'. קשיי הקליטה התגמדו לנוכח הקשיים המשפחתיים. "אבא עזב את הרפואה והפך לאיש עסקים, אמא עזבה את ההנדסה והפכה לאחות, והם לא הפסיקו לריב. אני זוכר את עצמי מתחבא מאחורי הספה בסלון ומצלצל לסבא, שיבוא להפריד ביניהם. המורה שמה לב שהציונים שלי ירדו, קראה לי לשיחה ושאלה 'הכול בסדר בבית?' זה הפתיע אותי מאוד, לא הבנתי איך היא יודעת. אז עוד לא ידעתי שילדים הם כמו ראי שמשקף הכל". כשהיה בן 12 הוריו נפרדו, אביו התחתן בשנית ובהמשך עקר עם משפחתו החדשה לקנדה. "ברור שהתגעגעתי אליו וכעסתי עליו, אבל אמא, בחוכמה הטבעית שלה, מעולם לא אמרה עליו משהו רע, גם כשמצבנו הכלכלי היה ממש גרוע. בזכותה, הקשר בינינו לא נותק".

בתיכון הוא הצטיין במקצועות הריאליים, שירת כטכנאי אופטיקה בסיירת גבעתי ונרשם ללימודי הנדסת מכונות עם התמחות בהנדסה רפואית. בסיום התואר החל לעבוד ב"ארט מדיקל", חברה שמפתחת מכשור אלקטרו־מכני רפואי.

בגיל 27 התחתן עם יוליה. "הכרנו כשהיא הייתה בת 17 ואני בן 19, והתחלנו לצאת", הוא מספר. "אחרי שלוש וחצי שנים החלטנו ביחד שעדיף להפסיק. שנינו עוד היינו ילדים ואולי קצת נבהלנו מהקשר שהפך לכל כך רציני. אמרתי לה 'ניפגש בעוד חמש שנים, אחרי התואר', וכך היה. אחרי חמש שנים צילצלתי אליה, שאלתי 'חוזרים?' והיא ענתה 'כן'. אחרי כמה חודשים, במגדל אייפל, הצעתי לה נישואים". 

אבל אז, דווקא כשהכול נפל במקום, הוא הרגיש שמשהו חסר. "הסתכלתי על החיים שלי והבנתי שאני מאושר, אבל אין לי הרבה סיכויים להיות אבא טוב", הוא מספר. "שאלתי את עצמי מה אוכל להעניק לילד שלי כשאחזור הביתה בשבע וחצי בערב, כשהוא כבר חצי ישן? אמרתי ליוליה 'בא לי להיות אבא יותר טוב מהאבא שהיה לי', והיא זרמה איתי. נרשמתי לכל מיני קורסים בהתפתחות אישית והתחלתי לבלוע ספרים בנושא. ככל שהעמקתי, הרגשתי שהמחשבות על גידול ילדים עוזרות לי להבין טוב יותר את עצמי ונזכרתי באירועים שונים מילדותי". 

כמו מה?

"לאמא שלי הייתה חברה, אמא לשני בנים בגילים שלנו והם, כמוני וכמו אחי, הלכו לחוגים. הבנים שלה, כמונו, נרשמו ופרשו. חברתה של אמי צעקה על בניה 'למה אתם לא מסוגלים ללכת לחוג עד סוף השנה? למה אתם מתחילים ומפסיקים? מתי תעשו משהו עד הסוף?' ואילו אמא שלי אמרה לנו 'איזה יופי שיש לכם הזדמנות לגעת ולהתנסות בהרבה תחומים, שונים ומגוונים'. זה הבדל של שמיים וארץ. הבנים שלה גדלו בתחושה של 'מה הטעם להתחיל משהו כשברור שלא אתמיד בו?' ואילו אנחנו גדלנו בתחושה של 'איזה כיף שאנחנו לא מפסיקים להתעניין'. כילד, גם הביטוי 'עד הסוף' בילבל אותי מאוד. מה זה 'עד הסוף'? אם אני לומד נגינה זה אומר שאני חייב להפוך למוצרט? בחוג כדורגל אני חייב להפוך למסי?" 

בינתיים הביאו בני הזוג שני ילדים, אדם (5) ותום (שלוש וחצי). בוצ'אצקי פתח עמוד פייסבוק וקרא לו "איך לגדל ילדים מאושרים". כשהעלה את הפוסט הראשון ("הסברתי בו שאני לא מחפש לעשות תיקון, אלא העצמה"), הוא ציפה לעשרים לייקים. "הופתעתי מאוד כשראיתי שאנשים מגיבים ומשתפים. עד אז לא היה שום קשר ביני לבין כתיבה. תוך חצי שנה היו לי 60 אלף עוקבים".

בוצ'אצקי מציין שהעוקבים שלו מגיעים מכל רחבי החברה הישראלית, כולל "15 אחוז רוסים ו־15 אחוז דוברי ערבית". העניינים המשיכו להתפתח, העוקבים המשיכו להיערם. "פתחתי ניוזלטר, עשרות אלפי אנשים נרשמו כדי לקבל אותו במייל, וכל מי שמכיר אותי שאל 'נו, מתי ייצא הספר?'" 

בוצ'אצקי התיישב, וכתב. כך הגיח לעולם ספרו הראשון. לדבריו, הוא לא ניסה להציע את פרי עטו להוצאות הספרים הגדולות. "היום, כשאני מייעץ לסופרים מתחילים, אני מסביר להם שיש שני מסלולים: אם המו"ל ישקיע בך תקבל פחות תמלוגים. אם תשקיע בעצמך - תקבל יותר", הוא אומר. "כשהספר הראשון יצא לאור, לפני ארבע שנים, התרגשתי מאוד, כמעט כמו בלידה של בני הבכור. קיוויתי שאצליח למכור את כל העותקים שישבו אצלי בבית, בערימות. לא חלמתי להיות 15 שבועות במקום הראשון ברשימת רבי־המכר".

אז איך זה קרה?

"מפה לאוזן. מאמנים ואנשי חינוך המליצו עליו, ומי שקרא אותו המליץ בעמוד שלי. עכשיו, כשיצא הספר השני בסדרה, אני כבר נותן הוראות לקריאה: אל תקראו אותו בנשימה אחת, אל תקראו יותר משלושה פרקים ביום. מדי יום חזרו על הפרק שקראתם אתמול, ואז תתחילו שלושה פרקים חדשים. צריך לעכל ולהפנים. כתבתי, למשל, 'אם אתם רוצים ילדים מחונכים, חנכו את עצמכם להוות דוגמה אישית'. שורה אחת, שחייבים לחשוב עליה טוב־טוב". 

איך אתה מפזר עצות והמלצות לגידול מבלי שלמדת פסיכולוגיה או חינוך?

"זה לא נכון שלא למדתי כלום בתחום ההורות. למדתי אצל אלון גל ואלון אולמן, קראתי מאות ספרים ואלפי מאמרים. עד היום לא קיבלתי אף ביקורת רעה. בעצם, היה מישהו שהעיר לי על שגיאות של העורכת הלשונית". 

איך אשתך קיבלה את המהפך?

"יוליה ואני הגענו ממשפחות שונות והיו לנו דעות שונות לגבי חינוך הילדים, אבל היא זרמה איתי, גם היא לקחה קורסים והיום יש לנו שפה משותפת בכל מה שקשור אליהם. לא פעם היא מעירה לי בשקט, ואני מקבל את ההערות שלה ומחכים. אין מה לעשות, נשים מתחברות לתינוק מהבטן, אבות חייבים ללמוד את מה שאצל הנשים קורה באופן טבעי".

תן דוגמה.

"לפני כמה ימים אמרתי לאדם 'אני גאה בך שלא פחדת'. זה נשמע בסדר, נכון? אבל יוליה לחשה לי באוזן 'למה ככה? תגיד לאדם שהוא היה אמיץ'. הערה קטנה שיוצרת הבדל משמעותי". 

בשורה התחתונה, גם היום אתה חוזר הביתה בשבע בערב.

"נכון, אבל לפני שהפכתי לאבא דמיינתי את עצמי חוזר הביתה, מקטר 'איזה יום קשה עבר עליי', מתיישב מול הטלוויזיה וביום טוב עוזר לאשתי במקלחות. עכשיו, כשאני חוזר הביתה, כולנו מתחבקים ומתנשקים והילדים קופצים לי על הגב, ואני עושה תנועות של השור הזועם כדי לנסות להפיל אותם, וזו חגיגה. יש לי שעה וחצי עד שהם הולכים לישון וזה הזמן שלהם. שעה וחצי של איכות. הסלולרי בצד, כבוי, וכולי לרשותם. אני מנגן להם בגיטרה, ממציא להם סיפורים. אני מאחל לילדים שלי שבבוא היום הילדים שלהם יקבלו אותם ככה, בשובם מהעבודה". 

בילד השלישי תדגים אבהות למופת ותצא לחופשת לידה?

"לא, הבוס שלי יפטר אותי. חוץ מזה, הילדים צריכים לשמוע 'אמא עובדת, אבא עושה ספורט, אמא מציירת'. אסור לנו להקדיש את כל החיים שלנו לילדים. זה לא בריא. ככה לא מלמדים אותם על החיים האמיתיים". 

בעקבות הצלחת שני הספרים בסדרת "איך לגדל ילדים מאושרים" (הוצאת ניב) הוא קיבל הזמנות להרצאות ונרתע, עד שלמד להתגבר על פחד הבמה. מחר הוא יעביר את הרצאת הבכורה במכללה למינהל בראשון־לציון ("500 איש, כל הכרטיסים סולד אאוט"), וכבר נקבעו מועדים להמשך החופש הגדול.

זה אומר שמעכשיו תהיה פחות בבית. 

"נכון, אבל הילדים גדלים ובחזון שלי הם ילכו איתי לכל מקום. יש לי הרבה חלומות: לצייר את המשפחה שלי בעיפרון, לנגן בפסנתר בבר, עד לא מזמן שיחקתי בליגה ב' בכדורסל ואני רוצה לחזור לזה, וגם להשתתף בתחרות האיירון־מן, וגם לכתוב, יש לי שלושה ספרים בדרך. ולהרצות. ברוב הפעילויות האלה הילדים ישמחו לבוא איתי ואני אשמח שהם יראו שאבא שלהם חי את החיים".