לויט הקים את רשת הציוד לחיילים ומטיילים ב-1989 וכעשור לאחר מכן מכר את מניותיו. במסגרת ההסכם שכרת עם אופיר טורס, שהפכה לבעלת השליטה בריקושט, היא התחייבה לא להגיש נגדו תביעה בכל הנוגע לעסקי הרשת.
אלא שב-2009 היא הפרה התחייבות זו כשתבעה את לויט על מעילה והונאה בתקופת ניהול הרשת - תביעה שנדחתה בסופו של דבר.
בעקבות זאת פנה לויט למחוזי וביקש להצהיר כי ההסכם עם אופיר טורס מבוטל. ב-2016 התקבלה תביעתו ובית המשפט הורה להחזיר לו 25% מהמניות בריקושט בכפוף לכך שיחזיר לרשת כ-657 אלף שקל - הסכום ששולם לו תמורת המניות בתוספת ריבית והצמדה.
במסגרת דיון שהתקיים לפני בסוף 2018 בערעור שהגישו ריקושט ובעליה הוסכם שהתיק יוכרע על דרך הפשרה. שופטי העליון הוסמכו לבטל את פסק הדין של המחוזי ולפסוק ללויט פיצוי שנע בין 500 אלף שקל ל-2.5 מיליון שקל על הפרת ההתחייבות כלפיו.
כל אחד מהצדדים הגיש טיעונים לעניין סכום הפיצוי הראוי: ריקושט ובעליה טענו שהפיצוי צריך להיות ברף הנמוך של הטווח ואילו לויט דרש את סכום התקרה.
מטעם ריקושט נטען כי הפרת ההתחייבות מצדיקה לזכות את לויט לכל היותר בהוצאותיו על ניהול התביעה שהוגשה נגדו לצד פיצוי נמוך על עוגמת נפש או לחילופין בשווי הסכום שחויב להחזיר להם במחוזי.
לעומתם ביקש לויט מהשופטים לקחת בחשבון שנכון להיום מניותיו שוות כ-13 מיליון ו-750 אלף שקל, ואם משערכים את שוויין לפי מועד חתימת ההסכם אז מגיעים ליותר משמונה מיליון שקל.
השופטים החליטו שהפיצוי ללויט יעמוד על 1.35 מיליון שקל, בנוסף להוצאות משפט של 50 אלף שקל עבור ההליכים בשתי הערכאות. מעבר לכך חויבו הצדדים לשאת שווה בשווה בשכר טרחה של 40 אלף שקל בתוספת מע"מ לנאמן שהחזיק במניות עד כה.